ויראבדרההאסאנה- תנוחת הגיבור למינהם (גיבור 1, גיבור 2, גיבור 3), אלו תנוחות עמידה, יחסית בסיסיות ודי נפוצות בסגנונות התרגול השונים הקיימים בהאתה יוגה.
בפילוסופיה של היוגה בחרו את שם התנוחה מסיבה מסוימת.
לעיתים כי היא מזכירה אלמנט או תכונה,
ולעיתים כי ישנה פרשנות עמוקה ונסתרת.
ויראבדרההאסאנה- תנוחת הגיבור על פניו- מתארות גיבור.
גיבור מתפרש אצלנו בתודעה כמישהו אמיץ.
מישהו חזק וכל מה שעולה בתודעה שלנו לנוכח תיאור זה.
אבל , המעניין הוא שדווקא בעייני תיאור השם אינו נובע מהתכונה המרכזית של הדמות,
עליו אסאנה זו נקראית.
אלא, נהפוכו-
אסאנה זו נקראית כך על בסיס מה שהיא אינה מייצגת.
על פי המיתולוגיה ההודית דקשה לא קיבל את נישואהם של סטי, ביתו האהובה ושיווה האל האיום.
הוא החליט לערוך טקס הקרבת קורבן.
לשם כך, הזמין את כל האלים, החכמים והשדים ופסח על האל שיווה.
וזאת כי שיווה אינו ראוי לטעמו להיות נוכח בטקס או אינו ראוי כבעל.
החכם דדהיצ'י אמר לו, שכיוון שלא הזמין את שיווה
קורבנו חסר ערך ובקורבן זה נזרע חורבנו.
סטי שמעה על המשתה, ועל כי אביה לא הזמין את בעלה.
היא הגיעה לטקס, נזפה באביה וזה העליב את בעלה.
ומתוך חרון גדול היא התכנסה בתוך עצמה
וליבתה את עצמה באש היוגה ומתה.
לאחר מותה של סטי, שנשרפה באש היוגה מתוך התכנסות,
שיווה החליט לחלל את הקורבן של דקשה, אביה של סטי.
שיווה יצר מחצי סבך שערותיו את בהדרקאלי- קאלי המבורכת,
ובני ליוותה מעוררי הפחד
ומחצי הסבך השני של שערותיו הוא יצר את ויראבדהה- הגיבור המבורך.
ויראבדהה, זהו ענק המתואר כדומה לאש אחרית הימים.
גופו נוטף דם, כולו מרוח אפר
והוא בעל 1000 ראשים, 1000 ידיים ו-1000 רגליים.
הוא חמוש בקשת ענקית, חרבות ואלות.
כשהגיעו אלה אל הטקס,
ויראבדהה שאג שאגה גדולה שהפחידה את כל תושבי העולם העליון.
הוא ניתץ את המזבח ותלש את עמוד הקורבן.
שבר את כלי הפולחן וגרש את הכוהנים.
הכניע את וישנו,
כרת את ידו של אגני (אל האש),
עקר את עיניו של בהגה,
שבר את שיניו של פושן,
תלש את קצה אפו של סרסווטי (אשתו של ברהמה).
דקשה המבוהל ברח והתחבא מאחורי המזבח השבור.
ויראבדהה מצא אותו, גרר אותו משם דרך על החזה שלו,
תלש את ראשו והשליך את ראשו הכרות למים.
במיתולוגיה מתוארת העוצמה הפיזית והאיתנית של וירבאדהה.
ומשמעות התנוחה היא בכלל עוצמה פנימית.
כולנו גיבורים.
אני בוחרת לראות בסיפור זה דווקא פן אחר.
או פן נוסף, עמוק יותר.
זוכרים את הפתגם שהיינו ילדים: מיהו הגיבור הכובש את יצרו?
זוהי הגבורה האמיתית.
כמה אירוני שבחרו לקרוא דווקא לייצור האכזרי הזה- גיבור.
בל נשכח שבתורות מזרחיות החוכמה והתורה אינה מצויה בעשייה,
אלא פעמים רבות היא דווקא מצויה באי עשייה.
בפילוסופיה של היוגה מתוארים הביטויים:
בראמצאריה ואהימסה. איפוק ואי אלימות.
שני ביטויים מנוגדים לחלוטין ממה שמתואר בסיפור, הנוגד את רוח היוגה.
מתבקש כאן בעייני רגע להרהר;
כי אולי לא היכולת האינסופית של ויראבדהה היא המקור לגבורה כאן. אלא דווקא היכולת שוירבאדהה אינו מציג כאן. יכולת ההתאפקות, הריסון.
מוטיב הריסון, האי עשייה חוזר על עצמו בפילוסופיה היוגית;
בתרגול, במדיטציה, בתנודות התודעה.
הריסון זוהי הגבורה.
ובכוחו של כל אחד מאיתנו לקיים אותה.
צעד צעד, כל פעם קצת יותר.
ערוץ זה קם כדי לתת מענה לתלמידים ומתרגלים.
תוכלו למצוא בו מגוון של תרגולים; בנושאים שונים, באורכים שונים, וברמות קושי מגוונות.
לתרגל לבד זהו אחד המכשולים הגדולים בדרך. הבנתי יותר מתמיד כמה חשוב הביחד בתרגול,
הקהילתיות, תחושת השייכות.
בסנסקריט יש את המושג סנגהה- החבורה שהולכת יחד בדרך.
אז מוזמנים להצטרף לדרך ולתרגל יוגה ביחד.
זה כמובן, לא תחליף ללימוד עם המורה; לתיקונים ולכיוונים העדינים של המורה.
אך זוהי פלטפורמה המאפשרת לנו ללכת יחד בדרך הזו ולשמור על תרגול עקבי.
מוזמנים ומוזמנות להצטרף, מקווה שנתראה
מיכל
