ההתייחסות הפילוסופית לאסנות, לתנוחות השונות.
רוב סוגי היוגה המוכרים כיום במערב הם חלק ממשפחת ההאתה יוגה. תחת משפחה זו בעצם מאמינים כי יש לתרגל אסאנות, מנחי גוף שונים כדי להתקדם בדרך היוגה.
באשטנגה יוגה (שמונת אברי היוגה או שלבי היוגה? ועל כך בפוסט אחר) נאמר כי הדרך מורכבת משמונה חלקים שונים:
- יאמות- כללי מוסר והתנהגות כלפי החברה
- ניאמות- כללי מוסר והתנהגות כלפי עצמנו וגופנו
- פראניאמה- טכיניקות נשימה
- אסאנה- מנחי גוף מסוימים
- פראטיהארה- התכנסות החושים
- דהארנה- התרכזות
- דהיאנה- מדיטציה
- סאמאדהי- מתב העירנות הגבוה ביותר
כלומר, מטרתם האסאנות היא לקדם אותנו בדרך להשקטת התודעה, בדרך למצב התודעה הגבוה ביותר.
עולה השאלה- למה לתרגל אסנות?!
התשובה ברובד הבסיסי ביותר היא – כי יש לתרגל אסאנות כדי לחזק ולהגמיש את הגוף.
הרי אם כואב לנו לא נוכל לשבת במדיטציה שקטה ובתודעה שקטה. נהיה לגמרי עסוקים בגוף ובחוסר הנוחות.
למרות שאני חייבת לסייג כאן ולומר כי עלינו לדעת למצוא את הדרך לשבת למרות הרעש, בנוכחות הרעש. כי הרעש תמיד קיים שם. השאלה באיזו צורה ובאיזו עוצמה הרעש נוכח איתנו? וגם האם חוסר הנוחות יגרום לנו נזק או שהוא נשאר בגדר חוסר נוחות?
דרך תרגול התנוחות השונות בהאתה יוגה, האסאנות עובדות ומפעילות את חלקי הגוף השונים. ולכן, תרגול מעמיק, יוצר תנועה המאפשרת זרימה בכל המפרקים ושומר על בריאות טובה של הגוף.
ברובד העמוק יותר- תרגול האסאנות מייצר שינוי תודעתי
גישות רבות דנות ומזכירות את הקשר בין גוף לנפש. כיצד מה שמתרחש בגוף משפיע על המתרחש בנפש ולהיפך כמובן.
לכן, בלתי נמנע שאם נעבוד על חיזוק והגמשת הגוף, נייצר שינוי בגוף, וכתוצאה מכך יווצר שינוי בנפש.
הנפש משתקפת בתודעה שלנו. נפש סוערת יוצרת חוסר שקט ותנודות. נפש נינוחה לא מייצרת תנודות.
בסוטרה 2 בטקסט האתה יוגה פרדיפיקה נאמר:
"נודה ראשית לגורו (למורה), שהכיר לנו את ההאתה יוגה רק על מנת שנכיר/נחווה את רמות היוגה הגבוהות- את הראג'ה יוגה"
כלומר, על פי טקסט זה ההאתה יוגה היא הבסיס לראגה יוגה. הן קשורות זו לזו. עוד נאמר (סוטרה 3) כי השלב הגבוהה של הראג'ה יוגה אינו יודע בגלל עמימות, בגלל חוסר ידע. ניתן לנו הידע של ההאתה יוגה על מנת להגיע לראג'ה יוגה.
יש דרכים רבות להגיע לידע הזה. ואם נתחיל לזגזג בים הדרכים השונות לא נגיע לשום מקום; בגלל בלבול, בגלל ספק, בגלל חוסר אמונה, בגלל שנדרשת התמדה.
נאמר בטקסט זה, כי התנוחה החשובה ביותר היא הסידאסנה. ואז עולה השאלה; אחרי שמושגת שלמות בתנוחה מה הטעם להמשיך ולתרגל תנוחות (41) נוספות?!
סוטרות 64-67 "בין אם צעיר מבוגר או מבוגר מאוד, חולה או חלש ניתן לרכוש שלמות בכל סוג יוגה שהיא על ידי תרגול"
"שלמות מושגת על ידי יישום מעשי. מבלי ליישם/ לתרגל כיצד זה יתרחש? קריאת הסוטורות בלבד לא תביא לשלמות התרגול."
" גם לא על ידי מעטה היותך תלמיד או דיבור על כך (שהינך תלמיד). רק על ידי יישום פרקטי אחד נהיה תלמיד. זו האמת ללא ספק"
סוטרה 67 :"בהאתה יוגה יש לתרגל אסנה, תרגולי קומבקה שונים, ועוד סוגים שונים של דרכים להשגת התקרבות להארה, עד שמושגת הצלחה בראג'ה יוגה"
כלומר: האסאנות הן כלי, כמו תרגילי הפראניאמה (טכניקות הנשימה) ותרגולים נוספים כדי לקרב אותנו למצב תודעתי גבוה, אל מודעות טהורה.
תרגול האסאנות משפיע על הרובד האנגרטי
התרגול מייצר תנועה של אנרגיה. אנחנו בנויים מאנרגיה הזורמת או התקועה בנו.
על פי האנטומיה היוגית יש בגופנו אנרגיה רדומה ואחת ממטרות היוגה היא לעורר את הקונדליני- את אותה אנרגיה הרדומה בבסיס עמוד השדרה.
אני מתייחסת לאנרגיה זו כיכולות. יכולות רדומות אצלנו.
לכולנו יש יכולות שאנחנו לא ממשים. יכולות שאינם באות לידי ביטוי.
התעוררות האנרגיה מעוררת את אותן יכולות.
כלומר תרגול האסאנות באופן מובעף מתבונן, קשוב מעורר בנו יכולות שלא תמיד היינו מודעים אליהן. או מעורר את המודעות ליכולות הקיימות בנו.
הטקסט מדבר על שלמות האסאנות. מהי אותה שלמות?
האם השלמות באסאנות בכלל ניתנת להשגה או שזה טקסט תאורטי לחלוטין?
כפי שאני רואה זאת, הכוונה בשלמות באסאנה היא לאו דווקא היכולת לבצע את האסנה אלא מיקום התודעה בתנוחה.
הרי אנחנו יכולים לתרגל מנח גוף מקסים, גב ישר, ארוך מדויק והתודעה עסוקה בכלל במקום אחר.
ואנחנו יכולים לתרגל טווח תנועה קטן אבל התודעה לגמרי נוכחת שקטה, מכונסת פנימה ובמודעות הכי גבוהה שלה.
השלמות באסנה כפי שאני מבינה אותה; היא שהייה בתנוחה תוך היכולת שלנו לייצר הזרמה של אנרגיה והפניית המבט פנימה.
כלומר, לאפשר לאסנה להיות יותר מרק מנח גוף.
כשמבינים את זה זה די משחרר את התודעה. את הצורך המאוד מערבי שלנו "להצליח בתנוחה", להיות טובים בה, לבחון את ההתקדמות שלנו.
כשמבינים זאת ניתן להיות במצב של 'עשייה לשם העשייה ולא לשם פירות הפעולה' להיות במצב של יוגה.