בבואנו לתרגל או ללמוד יוגה, לא ניתן שלא להתייחס להבנת כוחה של התודעה.
למשמעות העמוקה שיש לתודעה על כל היבט ורובד בחיינו.
אך, יש ראשית להבין מהי התודעה ומדוע יש לה מקום כה נכבד בתרגול.
נראה כי לא סתם בחר פט'נגלי למקם את סוטרה 1.2 את מטרת היוגה בתחילת הטקסט;
היוגה היא- הגבלת תנודות התודעה.
כלומר, התודעה מופיעה כבר בסוטרה השנייה והדבר מעיד על חשיבותה בתרגול.
נהוג בטקסטים השונים ובפרשנויות שלהם, לפרט מהם מצבי התודעה הקיימים.
ולאילו מצבים אנחנו חותרים להגיע על ידי התרגול.
נהוג לדמות את המתרחש בתודעה במצבים השונים, לאוביקטים שונים או תופעות שונות:
תודעה שקטה ויציבה- כמי כאגם,
תודעה סוערת – כים סוער
ותודעה צלולה- כיהלום.
התודעה נקראית בסנסקריט– צ'יטה.
נהוג בטקסטים העתיקים לתאר את הוריטיס- התנודות בתודעה.
מהם המכשולים בדרך לתודעה שקטה.
ומהם סוגי התודעה השקטה שיכולים להתקיים.
ועוד ועוד תכנים בנושא התודעה
אך מהי אותה צ'יטה, המתוארת בטקסטים השונים?
או כפי שנהוג לכנות אותה בעולם המערבי- התודעה שלנו.
ומהם הוריטיס השונים.
נראה כי התודעה אינה עומדת בפניה עצמה.
כלומר, היא איננה יכולה להתקיים ללא האדם שבתוכו היא מצויה.
התודעה היא פלטפורמה- יוגה צ'יטה וריטי נירודהה
הטקסט המוכר של פטנג'לי גורס כי על ידי תרגול היוגה ניתן לייצר שינוי תודעתי.
קיימות פרשנויות רבות למהי נירודהה.
יש הגורסים כי זהוי השקטה, יש האומרים הגבלה.
יש האומרים ריסון.
אני חושבת שכל הפרשנויות הללו נכונות.
פשוט כל פרשנות מתארת שלב אחר בתהליך של התפתחות התודעה שלנו.
כשהשלב הסופי הינו- השקטה של תנודות התודעה.
ואז פטנגלי מתאר מה קורה אחרי ההשקטה/ריסון / הגבלה.
אז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי (סוטרה 1.3)
יש הגורסים כי התודעה מורכבת מ-3 חלקים:
מאנאס- מיינד
אמהקרה- אגו
ובודהי- החלק התבונתי
ויש הגורסים כי חלקים אחרים.
ובסופו של דבר נראה כי אם נרצה לחפש הגדרה רחבה ניתן לומר,
כי תודעה זו אותה במה שיש בה את התנודות השונות שמתרחשות בה והן את החלק המתבונן באותן התנודות.
כלומר,
אם נשב עכשיו במדיטציה/ הרפייה , שקטים ומתבוננים.
ככל הנראה יעלו מחשבות, רגשות, זכרונות, ציפיות, תקוות.
כל אלו הן התנודות. המהוות את הוריטיס על פי הפילוסופיה היוגית.
אך, חוץ מתנודות אלו יש גם רגעים של מודעות.
רגעים בהם אנו מודעים לתנודות השונות.
אותו חלק שמודע לתנודות הוא אינו תנודה.
וגם החלק הזה הינו חלק מהתודעה עצמה.
כך שהתודעה הינה פלטפורמה החובקת בתוכה הן את התכנים הקוגניטיבים השונים.
את התנודות. והן את החלק הנקי, הטהור, המתבונן.
הבעיה שלנו היא שרוב הזמן, אם לא כל הזמן, התנודות תופסות את מירב הפעילות בתודעה.
ואז להתבוננות אין כמעט מקום.
ככל שנעמיק בתרגול ההאתה והרא'גה יוגה כך יגדלו הרגעים בהם החלק המתבונן בפעילות עיקרית והתנודות נחות.
הטקסטים גורסים כי ישנו קשר ישיר בין מה שמתרחש בגוף ובנשימה לבין מה שמתרחש בתודעה.
ולכן גם נשימה יציבה תוביל לתודעה יציבה.
ככל שההתבוננות תהיה ארוכה יותר, משמעותית יותר נגלה את רגעי השקט בתודעה שלנו.
תודעה שקטה היא תודעה מלאת עוצמה.
כל המתרחש אצלנו בתודעה זהו עקב האכילס שלנו:
המחשבות, דפוסי התנהגות, חוסר ההתבוננות, חוסר היכולת לראות את הדברים.
כאשר מנקים את התנודות, התודעה הופכת להיות נקייה יותר.
צלולה.
יש המתארים אותה כמו יהלום- כאילו כל מה שאנו מתבוננים בו משתקף בה.
ברגעים אלו ניתן לחוש ולהבין מה כוחה האדיר של התודעה שלנו.
עד כמה עומצתית התודעה שלנו.
וגם- עד כמה אנחנו היינו בחושך.
עד שפקחנו את העיניים.
או יותר נכון, עד שהשקטנו את התנודות.
