אבל גב ישר הוא ביטוי מבלבל.
כולם כנראה מבינים מה הכוונה.
שלא נהיה כפופים קדימה וקמורים
ויחד עם זאת שגם לא נבליט את
בית החזה קדימה מדי כמו בתנוחות קיעור.
הבעיה או האבסורד, הוא שהגב שלנו לא ישר.
ולעולם לא יהיה ישר.
וטוב שכך.
אלו קשתות הפונות פנימה והחוצה.
קשת הפונה פנימה ומייצרת את תנוחות הכיפוף לאחור נקראת לורדוזה.
קשת הפונה החוצה ומייצרת את מנח הקימור נקראת קיפוזה.
קשתות אלו קיימות על מנת להוות בולמי זעזועים לעמוד השדרה שלנו.
ולכן הגב שלנו אינו באמת ישר וטוב שכך.
כאשר אנחנו מייצרים תנועת קימור בגב העליון אנחנו מייצרים לעצמנו מעין גיבנת קטנה.
שבתורה, משפיעה על האזורים הסמוכים לה:
עמוד השדרה הצווארי וגב אמצעי, שנמשכים, אחרי תנועת הקימור בגב העליון.
כאשר אנחנו מייצרים קיעור גדול בגב התחתון או האמצעי זה מיד מייצר;
תגובת שרשרת באיזור בעצה (החלק האחורי באגן) וגורם להבלטה של הסטרנום, עצם החזה קדימה.
בעולם המערבי, רובנו מבלים את רוב שעות העירות שלנו במנחים בהם השרירים בגב רפויים.
שרירי הגב שלנו לא עובדים מספיק.
דבר כזה גורם להחלשות שרירי הגב שלנו.
כדי להתחיל לפסוע בכיוון של גב זקוף,
עלינו להבין כי אנו צריכים להפעיל ולחזק את שרירי הגב.
הבעיה היא שפעמים רבות הגב כואב:
בגלל ששרירי הגב חלשים.
בגלל ששרירי הגב אינם פועלים מספיק.
אז זה בעצם מצב של ביצה ותרנגולת.
בו עלינו לחזק את שרירי הגב כדי שנוכל להיות עם גב זקוף.
ויחד עם זאת קשה לעיתים לעשות זאת – כי שרירי הגב חלשים.
ביוגה קיימות המון המון תנוחות ועוד וריאציות של תנוחות ועוד חלקי תנוחות.
צריך לדעת להתאים את התנוחה והוריאציה;
למתרגל,
למטרה שלשמה מתרגלים את התנוחה (מתיחות רגליים בתחילת שיעור כחימום או בסוף שיעור כהשטחה של הגב),
ולמצב הגופני הרגעי או הכללי של המתרגל.
מתוך מקום מתבונן זה, יש להתאים את התנוחות או חלקי התנוחות לחלקים בגב הדורשים חיזוק או התארכות.
לקער את החלקים הקיפוזים (בעלי הנטייה לקימור) ולקמר את החלקים הלורדוזים (בעלי הנטייה לקיעור).
כפי שאנו אמורים לתרגל בתנוחת החתול (אבל לא תמיד מצליחים, או מודעים).
ולצד ההתאמה של התנועה והאופי שלה יש לחזק את החלק התומך בגב- את שרירי הליבה.
איזור קרקעית אגן ושרירי הבטן המהווים את הדופן הקדמית של הגב שלנו.
וללא החיזוק שלהם לא נוכל באמת להגיע לגב זקוף ונינוח.
תרגול נעים
מיכל
