היוגה זוהי גם הדרך וגם המטרה.
הדרך – היא התרגול של סוג היוגה שבחרנו ולקחנו על עצמנו;
האתה יוגה, קראמה יוגה, ראג'ה יוגה ועוד.
המטרה- היא יוגה.
כפי שפטנג'לי הסביר בטקסט שלו; מטרת היוגה- השקטת תנודות התודעה (סוטרה 1.2).
בסוטרות 2.28 עד סוטרה 3.8 מפרט ומסביר פטנג'לי על האשטנגה יוגה- על שמונת איברי היוגה.
אין הכוונה כאן לאשטנגה יוגה המוכרת היום כאחד מסוגי תרגולי ההאתה יוגה.
אלא הכוונה כאן לאשטה- שמונה, אנגה- איבר.
שמונה חלקים שונים בתרגול שלנו שיובילו אותנו בדרך להתפתחות תודעתית.
1. יאמות- כללי מוסר והתנהגות כלפי החברה
2. ניאמות- כללי מוסר והתנהגות כלפי עצמנו וגופנו
3. אסאנות– תנוחות היוגה השונות
4. פרנאיאמה– תרגולי נשימה
5. פראטיאהרה- כינוס החושים, כהשלב הראשון למדיטציה
6. דהאראנה- התרכזות- כשלב נוסף בדרך למדיטציה
7. דהיאנה– מדיטציה
8. סאמאדהי- מצב ההכרה הגבוה
האסנות אלו מנחי גוף שמטרתם לקדם אותנו בדרך היוגה. בדרך להשקטת התודעה.
היוגה סוטרות של פטנג'לי , זהו אינו טקסט של עולם ההאתה יוגה,
סוג היוגה הדוגל בתרגול התנוחות כהדרך להשקטת התודעה.
ולכן עולה השאלה- מדוע פטנג'לי מציין את התנוחות כחלק הכרחי מהדרך של היוגה?
כאחד משמונת איברי היוגה?
הרי אם כואב לנו לא נוכל לשבת למדיטציה בהתבוננות ובתודעה יציבה.
למרות שאני חייבת לסייג כאן ולומר, כי עלינו לדעת למצוא את הדרך לשבת למרות הרעש, בנוכחות הרעש.
כי הרעש תמיד קיים שם.
השאלה היחידה היא באיזו צורה ובאיזו עוצמה?
התנוחות השונות עובדות ומפעילות את חלקי הגוף.
ולכן תרגול מעמיק, יוצר תנועה המאפשרת זרימה בכל המפרקים ושומר על בריאות טובה של הגוף.
אחת ממטרות היוגה היא לעורר את הקונדליני.
הקונדליני זוהי אנרגיה הרדומה בבסיס עמוד השדרה.
כמטאפורה מדובר על יכולות החבויות בנו, יכולות רדומות, ואנו מעוניינים לפתח אותם.
להעיר אותם.
לכן, בלתי נמנע שאם נעבוד על הגוף, נייצר שינוי בגוף יווצר שינוי כתוצאה מכך בנפש.
הנפש משתקפת בתודעה שלנו;
נפש סוערת יוצרת חוסר שקט, יוצרת תנודות.
נפש נינוחה ויציבה מאפשר יציבות בתודעה.
אך יותר מהכל בעייני, נדמה כי פטנג'לי מציין את האסאנות בשמונת אברי היוגה כי גם אם אנחנו לא מתרגלים האתה יוגה,
אלא רק יושבים למדיטציה, עצם הישיבה גם היא תנוחה.
גם לקראת תנוחה זו יש להכין את הגוף.
להיות מסוגלים לשבת.
ולהיות מסוגלים לשבת לאורך זמן.
יש המפרשים את האשטנגה יוגה כשמונת שלבי היוגה ואחרים כשמונת איברי היוגה.
ההבדל בין הגישות השונות נעוץ באופן שבו נהוג להתייחס לתרגול השלבים.
לדרך שבה יש לתרגל את החלקים השונים.
הגישה שמתארת זאת כשלבים, גורסת כי ראשית יש לתרגל את כללי המוסר וההתנהגות.
כשאלו משתרשים לתרגל את האסנות כשאלו משתרשים את הפראנאימה להתחיל לתרגל התכנסות וכך הלאה.
יש בכך הרבה מן ההגיון.
אם אין בנו את ההבנה של מה אי אלימות התרגול שלנו עלול להיות כוחני ולגרום לפציעות.
אם אין לנו את היכולת לכנס את החושים איך נוכל לייצר התרכזות?!
ויחד עם זאת, תרגול של כל אחד מחלקים אלו יכול לקחת חיים שלמים.
וגם אז לא בטוח שנגיע להשתרשות.
ולכן הגישה השנייה גורסת כי כדאי לתרגל את כל החלקים או האיברים השונים של האשטנגה יוגה במקביל.
זה לצד זה.
ולאפשר לכל אחד מהחלקים להתשרש בנו.
כל חלק עם הזמן שיקח לו.
מתוך ההבנה כי לכל אחד מהחלקים הללו לוקח הרבה זמן להכות שורש.
ולכן כדאי להתחיל.
