מסורות יוגה שונות מגדירות את שני אלו אחרת.
טקסטים שונים מתארים אותם אחרת.
ולכן, אין פלא כי מורים שונים מציגים אותם באופן אחר.
מה שגורם לתלמידים רבים לבלבול בין באסטריקה וקפאלבהטי.
ב.ק.ס. איינגר ז"ל בספרו light on pranayama מתאר את שני אלו כשתי סוגי נשימות דומות אך שונות.
באסטריקה מתוארת בטקסט זה כהוצאת והכנסת אוויר בכוח, בחוזקה.
בספרו זה הוא אכן הזכיר כי הקפאלבהטי מתוארת בכתבים מסוימים כקרייה (תרגול פעולה של ניקוי הגוף) והוא בחר להציג אותה כפראניאמה.
בספרו זה, הקפאלבהטי מתוארת כמו הבאסטריקה אך מתונה יותר. השאיפה מתוארת כאיטית והנשיפה נמרצת.
ואכן קיימות גישות בהם מתרגלים את הקפאלבהטי כנשיפה אקטיבית וחזקה ואילו השאיפה פסיבית, שקטה ומתרחשת מעצמה.
שתי אלו; באסטריקה וקפאלבהטי, מתוארות כממריצות, משפרות את תפקוד המערכת החיסונית ואת מערכת העיכול. מחחמות את הגוף ומנקות את הגוף לקראת תרגול ההאתה יוגה.
הגרנדה סימטה לעומת זאת, מפרידה בין שני אלו לחלוטין.
בפרק הראשון הקפאלבהטי מתוארת כטכניקה לניקוי הגוף.
בסוטרה 11 בפרק זה מתוארות ששת הדרכים בהם יש לנקות הגוף על פי המסורת היוגית.
אחת מהדרכים הללו היא הקפלאבהטי.
ואילו הבאסטריקה מתוארת בכלל בפרק החמישי, בפרק הדן בפראניאמה, והיא מתוארת כאחת מטכניקות הנשימה שיש לתרגל (סוטרה 40).
ואם נחדד היא מתוארת בכלל כאחת מסוגי הקומבקה שיש לתרגל.
כלומר, בגרנדה סמיטה הבאסטריקה בכלל נחשבת כטכניקת עצירת נשימה.
כך היא מוגדרת.
ואכן מוטיב זה של הגדרת תרגולי הפראניאמה כטכניקות בהן יש שילוב של עצירת נשימה הוא אינו חדש. והוא מופיע בגם בהאתה יוגה פרדיפיקה.
לפי גישה זו, ההבדל בין באסטריקה וקפאלבהטי נמצא בעצירת הנשימה.
מדובר על שתי טכניקות דומות, ואפילו זהות כאשר ההבדל בינהם הוא התוספת של עצירת הנשימה בבאסטריקה שאינה קיימת בקפאלבהטי.
גם בהאתה יוגה פרדיפיקה ישנה הפרדה ברורה בין באסטריקה וקפאלבהטי
גם בהאתה יוגה פרקיפיקה מתוארות אותן ששת דרכי ניקוי הגוף, השאט קארמה shatkarma והן:
דהוטי (Dhauti)-בליעת חתיכת בד ארוכה לניקוי החלק העליון של מערכת העיכול
באסטי (Basti)- חוקן לניקוי החלק התחתון של מערכת העיכול
נטי (Neti)- ניקוי תעלות האף
טראטקה (Trataka)- התרכזות עם עיניים פקוחות
נאולי (Nauli)- עיסוי בטני
וה-קאפאלאבהטי (Kapalbhati)- ניקוי דרכי הנשימה והסינוסים
ונראה כי שתיהן; הבאסטריקה והקפאלבהטי מתוארות באותו האופן; הכנסת והוצאת אוויר במהירות , בחזרתיות ובחוזקה וכמו מפוח (סוטרות 35, 61, 62 פרק 2).
אז עולה השאלה למה הן מתוארות פעמיים?
למה לחזור על כך?
נראה כי פראניאמה אלו אינן רק טכניקות נשימה של שאיפה ונשיפה. אלא, החלק הארי והמשמעותי ביותר הינו החלק של עצירת הנשימה. הקומבקהה.
עצירות נשימה אלו מתרחשת גם באופן טבעי אך בתרגולי הפראניאמה ישנו ניסיון ברור להגדיל ולהאריך את עצירת הנשימה.
נראה כי לעצירות נשימה אלו, לקומבקהות למינהן, המגיעות אחרי טכניקות נשימה שונות, יש אפקט משמעותי ביותר.
ובכלל נראה כי כל מטרת טכניקות הנשימה השונות הן כדי להגיע לקואלה קומבהקהה, שזו עצירת נשימה ללא שאיפה ונשיפה.
ראשית יש לזכור כי היוגה היא תורה שעברה ממורה לתלמיד בעל פה. וככזו סביר להניח שהתפתחו מסורות ותת זרמים המתואמים למקום מגורים (צפון קר, דרום חם), העדפות אישיות של המורה, הבנת המורה, ועוד.
התפתחות זו הובילה כנראה לבלבול מסוים בין השמות. שאגב קיימת גם בתנוחות מסוימות.
גם הבאסטריקה וגם הקפאלבהטי אלו טכניקות שנועדו להכין את הגוף לתרגול.
לנקות את החלקים הפנימיים.
כל אחד מהם נוגע לעומק בניקוי של חלק פנימי אחר.
בהאתה יוגה פרדיפקה צוין כי ישנם מורים הטוענים כי תרגול הפארניאמה לבדו מייצר את אותו האפקט של השאט קארמה, של ניקונות הגוף (סוטרה 37, פרק 2). ולכן מי שמתרגל פראניאמה בקביעות לא צריך גם לתרגל שאט קראמה.
כלומר, אם נתרגל באסטריקה הכוללת עצירות נשימה בקביעות אין צורך לתרגל קאפאלאבהטי כיוון שלטכניקת נשימה זו יש את אותה השפעה על הגוף הפיזי ויותר מכך, יש לבאסטריקה ההשפעה על הגוף האנגרטי ועל התעוררות האנרגיה הרדומה בתוכנו, אנרגיית הקונדליני.
