הקראמה יוגה שלי
תמיד הקארמה יוגה הייתה חלק מחיי
לא תמיד ידעתי שכך זה נקרא- קארמה יוגה.
מאז שהייתי בת 14 הייתי מתנדבת.
למדתי זאת מאמא שלי שבתקופה קשה בחייה הלכה והתנדבה וכנראה ירשתי זאת ממנה.
וכך בגיל 14, בחופש הגדול ירדנו אני וחברה שלי מהכרמל בחיפה לשכונת עוני בהדר להתנדב במועדנית של ילדים מבתים קשיי יום.
האמת שעד היום אני זוכרת אותם ילדים.
הצמידו לנו ילדה, שעלתה מרוסייה, יפה כמו בובה. עדינה עם שמלה ועוד ילדה.
השנייה הייתה ישראלית שחיבקה אותנו כל הזמן.
כמה הן שמחו שבאנו.
ואז נגמר החופש הגדול ואני וחברה שלי המשכנו בחיינו.
המשכתי להתנדב
פה בצופים ושם איזה פרויקט.
ותמיד רוח ההתנדבות והנתינה תמיד הייתה סביבי.
בעברי התנדבתי באנוש– עמותה לפגועי נפש. לימדתי שם יוגה. ועד היום הח'ברה משם זכורים לי.
מקסימים, סקרנים, וכמה שמחתי שננתי שם את ליבי עבורם.
המשכתי להתנדב אם זה במסגרת גן סגור, למי שמכיר. או מאבקים קטנים.
לתרום את שערי פעם בשנתיים לטובת זכרון מנחם
(התמונה כאן אגב- היא בצילומים שעשיתי לשיער שלי, רגע לפני שתרמתי אותו)
אני חושבת שהצעד הגדול הבא שעשיתי היה להקים את מיזם אשת חיל- פרדס חנה כרכור שמאז שינה את שמו לסירי לידה.
זה היה מיזם שהתחלתי אחרי תקופה ארוכה שלימדתי יוגה לנשים בהריון ובייביוגה . ובתקופה זו נחשפתי כמה נשים בהריון זקוקות לעזרה.
התחלתי את המיזם הזה ואליו הצטרפה אלי שותפה מקסימה בשם גיגי אליש ויחד פעלנו במיזם זמן רב.
עד שהעברנו את המושכות לנשים אחרות שממשיכות לנהל את המיזם המקסים הזה.
לאחר מיזם זה האמת שהציעו לי להצטרף לבחירות למועצת פרדס חנה כרכור טמעם אחת המפלגות שהיו.
אבל מי שמכיר אותי יודע שזה ממש לא אני.
מתאים לי לשנות ולפעול לשינוי. אני בהחלט לא יכולה להשיאר אדישה.
אבל פוליטיקה היא איך נאמר- לא הכי נקייה…
ואני שומרת על ניקיון כפיים ככל האפשר.
בין לבין, התנדבתי
לאחר מיזם זה הצטרפתי אל שירה פרידמן לפרויקט 'מבשלים חג'. ובפרויקט זה מעניקים למשפחות מעוטות יכולת, ערירים, וניצולי שואה ארוחת חג מבושלות ומצרכים בסיסים לחג.
על מנת שיוכלו לחגוג בכבוד את ראש השנה ופסח.
התאהבתי בשירה ובפרויקט הזה. וגם בקורונה שהיה קשה לא ויתרנו והמשכנו בפרויקט.
מתוך הבנה של כמה הנתינה הזו באמת חשובה.
ושלא תבינו לא נכון, זו עבודה קשה.
שבוע שלם שאני רק בזה.
הבית שלנו בבלאגן מטורף.
אני משגעת את החברות הכי טובות שלי ומכריחה אותן להתגייס למשימה.
אפשר לראות איך כולו הופך למחסן מזון.
כל בני הבית מתגייסים.
אבל בעייני זה שווה כל רגע.
כל קושי.
ממליצה לכם גם לקחת חלק באיזה שהוא פרויקט.
להתנדב, לתרום.
לעשות עבור העשייה ולא עבור מה יצא לי מזה.
ולו פעם בשנה, ביום המעשים הטובים.
זה מרומם את הנפש ומרחיב את הלב.
ולפעמים אני מרגישה שזה מעניק לי באותה מידה שאני מעניקה.