האש הפנימית
בעולם היוגה יצירת האש הפנימית זו אחת ממטרות התרגול כפי שמופיע בטקסטים העתיקים.
בתרבות שלנו אש נחשבת כמשהו מכלה. הורס. לוקח.
ואילו בתרבות ההודית זה אינו כך. ובפרט בעולם היוגה.
אגני, אל האש הוא האל הנותן את החיים בטבע,
הוא גם אל האש והקורבן (זה הלוקח את החיים).
נכתב על אגני כי הוא האל המשיב חיים לכל היצורים.
בתרבות ההודית, נהוג להקדיש קורבן (בדומה אגב לתרבות היהודית).
נהגו לחשוב כי בהעלת הקורבן מפיחים חיים או משמרים חיים.
ביהדות מטרת העלת הקורבן הייתה- כאות תודה, לשמור על מצב מסוים קיים.
האש הפנימית כמטהרת
הגוף הוא המקדש.
ועל ידי החום או האש, אנחנו מפיחים חיים או משמרים את החיים שקיימים.
בסוטרה הראשונה בפרק השני של היוגה סוטרות לפטנג'לי מוצגת מהי הקריה יוגה, יוגת הפעולה;
טאפאס , סוואדיייה ואישוורה פרנידהאנה.
יוגת הפעולה- למעשה מורכבת מבישול איטי על אש קטנה, למידת טקסטים עתיקיים והתמסרות.
אחת ממטרות ההאתה יוגה, היוגה בה מתרגלים אסאנות, תנוחות, היא לייצר את הטאפאס. להעיר את האש הפנימית.
ישנם סוגי יוגה המתמקדים בעיקר בפן זה של התרגול.
כאשר בעצם הדגש הוא לא על איפה בדיוק כף הרגל או כף היד ממוקמת.
אלא יותר בזרימה, בשהייה, בתנועה, ביצירת החום.
טאפאס סואדידיה ואישוורה פרנידהאנה- קריה יוגה.
יוגת הפעולה, הקריה יוגה, מורכבת מ:
יצירת חום, למידת טקסטים עתיקים והתמסרות.
בפילוסופיה- איוושרה פרנידהנה מתורגם כהתמסרות לאל.
למה? למה דווקא אלו?
בואו נתחיל מהסוף;
התמסרות-
נראה לי שהמקום שלה כאן ברור.
ללא התמסרות והתמדה לא נוכל להתקדם.
זה נכון לכל תחום.
על אחת כמה וכמה לעולם היוגה או העבודה עם הגוף.
אפשר לשים לב מה קורה כשאנחנו תקופה לא מתרגלים.
לא שמים את התרגול בסדר העדיפיות.
מה שקורה זה כשאנחנו לא מתמידים.
ללא התמדה יש רגרסיה. או חוסר התקדמות.
קריאת הטקסטים העתיקים.
היוגה היא איננה פעילות גופנית.
בהאתה יוגה גורסים כי העבודה היא עם הגוף.
הגוף הוא הכלי ליצירת השינוי התודעתי והדעה למקום של יכולת התבוננות רחבה ונקייה.
אך הגוף הוא אינו העיקר.
וככזה- יש תוכן, עשייה וחוויה שהיא מעבר לגבולות הגוף הפיזי שלנו.
לתרגול יש בסיס פילוסופי.
משמעות לדברים שאנחנו עושים ואיך שאנחנו עושים אותם.
רגע נעצור ונחזור לסוטרות 1.2 ו1.3; הדנות במה היא היוגה?
בסוטרה 1.2 נכתב כי יוגה היא השקטת תנודות התודעה.
למה להשקיט?
בסוטרה 1.3 מצוייה התשובה;
כי שמשקיטים את התנודות מתגלה טבענו האמיתי.
השקטת תנודות התודעה
לא נדון עכשיו במהו טבענו האמיתי אבל כן נדון בהשקטת התנודות.
ליוגה יש כמה מטרות עילאיות. האחת מהן היא השקטת התנודות.
יש המכנים זאת הגבלה או ריסון.
אפשר לקרוא לזה במגוון דרכים וכולן נוגעות למידת האינטנסביות של התנודות שלנו.
דרך היוגה של הפעולה,
שזה קצת מוזר כי כל יוגה היא פעולה.
אני חושבת שהכוונה כאן היא הדרך ולא המטרה.
ניתן לייצר איזושהיא מניפולציה ושינוי בתודעה שלנו.
אם נעבוד רק על הרובד הגופני לא נייצר שינוי תודעתי.
אם נגיע לתרגול ממקום של התבוננות אחרת.
ממקום שמבין את המשמעות של התרגול כפי שהוא מוצג בטקסטים העתיקים,
אופי התרגול שלנו יהיה אחר.
מתרגול פיזי הוא יהפוך להיות תרגול בעל עומק אחר.
טאפאס
הראשון שהוצג בקריה יוגה, אבל אולי החשוב ביותר.
תחשבו רגע מה אומר חום עבורכם?!
אז ברור שחום יתר פירושו מוות, חידלון.
בדיוק כמו שקור מוגזם זהו מוות וחידלון.
לכן ברור שאנחנו לא מחפשים יצירת חום שיגרום לנו להתעלף או חום מוגזם.
אבל אנחנו כן מחפשים לייצר אש פנימית שתגדיל את החום פנימי.
טאפאס פירושו בישול איטי על אש קטנה או יש המתרגמים זאת סגפנות.
בכל מקרה הכוונה כאן היא יציאה מאיזור הנוחות שלנו.
וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים.
לייצר חום נעים, לצאת מאיזור הנוחות, כדי לייצר שינוי (כמו בישול).
אבל שינוי מתון ולאורך זמן.
השאלה שעולה היא למה?
למה לייצר חום?
למה זה מוזכר בכתבים הפילוסופים?
צריך לזכור- אלו כתבים שהעברו מממורה לתלמיד בעל פה.
כל מילה נבחרה בקפידה.
כל מילה חשובה ובעלת משמעות.
אז למה? זה כל כך חשוב?
מעבר למטרת היוגה או בהמשך למטרת השקטת התנודות,
חלק מהשינויים המתרחשים כתוצאה מהתרגול הינם התעוררות פנימית בגוף.
יש שיגדירו זאת כמודעות המתעוררת לאיזורים שונים
או לתחושות שונות המתרחשות בגוף.
יש שיגדירו זאת כתחושות נפשיות דווקא;
ניקח למשל את איזור בית החזה והתחושה הרגשית המתלווה לאחר שאנחנו מייצרים פתיחה בבית החזה.
בסופו של דבר כל התחושות הללו מתוארות כחלק מתהליך של התעוררות רוחנית.
לפי האנטומיה היוגית בבסיס עמוד השדרה שלנו ישן נחש המפותל סביב עצמו כשהזנב שלו נמצא בתוך הפה שלו. כשנחש זה מתעורר הוא מתחיל לעלות במעלה עמוד השדרה.
נחש זו הוא הקונדליני והוא מטאפורה כמובן.
מטארפורה ליכולות החבויות, הרדומות אצלנו.
הפילוסופיה של היוגה אומרת לנו;
תצאו מגבולות הנוחות של עצמכם ותראו שדברים חדשים מתפתחים אצלכם.
אין כאן משהו מהפכני.
זה הרי ידוע לכולנו.
אבל חשוב לזכור שהטקסטים באים לתוך ולתת מסגרת למתרחש בתרגול.
באים לתת גושפקנה שמה שאנחנו עושים הוא בסדר.
שהחוויות שאנחנו חווים הם אכן חלק מהדרך.
תרגול נעים