מהו מקור הסבל על פי הפילוסופיה היוגית?

מה המקור לתחושת האי נוחות שמתעוררת בנו?

והאם ניתן להשתחרר מתחושת הסבל הזו?

מכירים את זה שיש רגע שנצרב בכם? שלא משנה כמה זמן עבר מאז, אותו הרגע חי בכם.. אתם זוכרים כל פרט ותחושה ממנו..

אז כזה הרגע הזה:

חזרתי מאחד מטיולי מהודו.

חזרתי וישר התחלתי ללמוד באוניברסיטה.  כלומר, נחתי ויומיים אחר כך  התחלתי ללמוד.

ההתאקלמות לא הייתה פשוטה. מהודו נזרקתי לחיים.

באחד הימים, קצת אחרי התחלת הלימודים, התקשרתי בוכה לחבר שלי (שלימים הפך לבעלי..) שאני לא מבינה מה המשמעות שלי כאן? מה המשמעות של כל זה?

אני זוכרת מה לבשתי, איפה עמדתי, את התחושה הכבדה שמילאה אותי ואת התשובה של בעלי היקר:

"כן, אני מבין אותך".

אני לא דיכאונית. גם בעלי לא. זה לא הגיע ממקום של דיכאון או תחושת באסה על טיול שנגמר. זה הגיע ממקום של בלבול וחוסר הבנה של מה משמעות הקיום שלנו.

ניתן לומר אפילו, כי זה היה רגע  ביטוי של סבל פנימי עמוק. אותו סבל שמוזכר על ידי בודהה ואותו סבל שמוזכר בכתבים הפילוסופים העתיקים.

אני חושבת שניתן לומר עלי שאני סקרנית, אני מהרהרת ובודקת. וכמה שלא בדקתי, קראתי וחקרתי מאז גיל 14, לא הצלחתי למצוא עבורי באותה נקודת זמן באופן חד משמעי: מה היא משמעות הקיום שלנו?

אי לכך הגעתי למסקנה כי זהו דבר שבלתי ניתן לפתרון, חסר תשובה חד משמעית.

יש רק למצוא את הדרך שמתאימה לך, ללכת בה ולהאמין בה.

על פי הבווגד גיטא, האפוס ההודי, הדן במתח שבין חוסר הרצון של ארג'ונה להילחם ותחושת חובת הדרמה שלו להלחם,  מטרת היוגה היא (סוטרה 23) "ידעו נא כולם כי פשר היוגה הוא התק האיחוד העמוק מן הסבל הנוראי הנודע"

על פי אפוס זה על לנו להכנע לסבל  אלא יש להגיע להבנה כי יש לבחור בדרך של עשייה, לא נטישת הדרך. אך יש לנטוש את פירות הפעולה. בתוך היצירה המושג 'שיוון נפש' חוזר על עצמו ונאמר כי זה שיכבוש את יצרו ישיג את השליטה על ההכרה ויתעלה מעל לצמדי הניגודים. כאשר אנו פועלים מתוך עשייה ולשמה בלבד קל לנו יותר מנטלית להיות בשיווין נפש.

הדרך שעובדת עבורי היא כי באנו ללמוד לראות. באנו לרכוש ידע עמוק והבנה נרחבת על הקיום שלנו.

ככל שנעמיק יפתחו לנו העיניים (בעיקר הפנימיות..) לעוד ידע, שלא יכולנו לראות אותו קודם לכן.

כיום רובנו חיים במאיא (אשליה):  לא רואים את האמת שעטופה בהרבה ניירות עטיפה בצורת תנודות, זכרונות, מנגנוני הגנה וכו'. מציאות מדומה זו מייצרת סבל.

מטרת היוגה היא להפחית את המאיא את האשליה, ולייצר רמת התבוננות מעמיקה ונקייה על העולם. להגיע לידיעה עצמית על ידי שליטה כאשר בה אנו רואים את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא משתקפת דרך החושים והזיכרונות שלנו.

בתרגול היוגה אנחנו מנסים להפחית את התנודות, לנקות את העכבות, מחשבות, משקעים ולתת כמה שיותר מקום וביטוי לאותו ניצוץ, גרעין, שאינו נולד, ואינו מת.

על פי היוגה סוטרות של פטנגלי, יוגה היא הגבלת תנודות התודעה. ולאחר שאלו הוגבלו אז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי (סוטרות 2, 3 פרק 1) על פי הטקסט העתיק עוד ניתן לתת לטבענו האמיתי  להתגלות על ידי הפחתת הקלשות והמכשולים (פרק 2 , סוטרה 2) קלשות אלו המכשולים התודעתיים שלנו המייצרים אצלנו כבילה ותנודתיות יותר.

אחד מהדברים המתרחשים בתרגול הם כי הקלשות (אותם מכאובים המגבילים ומעכבים אותנו) נכנסות למצב רדום, כלומר, רק כשיגיע הטריגר הקלשה (המכאוב, הדבר המעכב) תהיה פעילה. ככל שהאדם מתקדם בדרך כך יש אצלו יותר קלשות רדומות ופחות טריגרים, יותר שלוות נפש. תחילה יש אצלנו הרבה קלשות פעילות- הנקשרות לעולם התופעות. וכשמתחילים ללכת בדרך הקלשות נחלשות וככל שהאדם מתקדם יש יותר קלשות רדומות ויותר שקט תודעתי.

המקור לסבל האנושי על הפילוסופיה היוגית.

במתמצית אומר כי מקור הסבל הוא חוסר המודעות שלנו כלפי המציאות כפי שהיא. מקור הסבל הוא תפיסה מוטעת של הסובב אותנו.

תחשבו כמה פעמים קרה לכם שחשתם איזשהוא רגש ולאחר זמן מה נהיה לכם ברור,  כי רגש זה היה לשווא כיוון שמשהו הובן לכם לא נכון.

כלומר, אנו קולטים את המציאות דרך עולם הפנימי שלנו ולא כפי שהיא. אי לכך, אנו רואים מציאות שגויה. אשליה, לפי הכתבים של היוגה.

היוגה חותרת על ידי התרגול לפתח מודעות עמוקה וראייה נקייה של המתרחש.

ניתן לייצר את ההשקטה הזו על ידי תרגול של נשימות (פאניאמה), מדיטציה, ואסנות כפי שמציעה ההאתה יוגה.

לתרגול- נשימה יוגית מלאה. הנשימה הכי בסיסית בתרגול ההאתה יוגה.