אחד הדברים שהכי מעניינים אותי כמורה הוא- מה עובר על תלמידים שלי?
כלומר איך הם חווים את שיעור היוגה?
ברור שבהרבה מקרים אני רואה ומרגישה אותם.
אבל, יש גם את אלו שלא.
לא מצליחה להבין עד הסוף מה קורה איתם?

משיח בלי ציפיות נולד העניין 

 באחת מהשיחות שהיו לי עם תלמידי בנושא, הציע לי תלמיד יקר אוסף של כתבים שהוא רושם אחרי השיעורים. 
בין השיעורים.
על הקשיים, על ההצלחות, על התחושות.
ואני כמובן- מיד הסכמתי.
והתמוגגתי. מסקרנות ואושר.
זה באמת מאוד ממלא, לקרוא את החוויות הללו.

אז אני מביאה לכם כאן אחת מהן.
באישורו כמובן.

תודה גלעד, ומקווה שנמשיך לצעוד בדרך הזו יחד 

יוגה אונליין

מעניין.
היום באתי, תרגלתי, נשמתי, ולא קרה שום דבר מיוחד.
לא היו ניצוצות של הארה, לא חשבתי כמה נפלא הכל, ולא עשיתי שום דבר מיוחד. אפילו לא מאמץ מיוחד. רק שקט, עשייה, נשימה.


אולי זה כמו בסוף עונת ההתלהבות, אתה מפחד שאולי אתה כבר לא מאוהב, שזה עבר, ומה פיתאום דברים הפכו רגילים. מצד שני, גם כיף שאין מתח ואתה פשוט בבית. וזה מאוד נעים לדעת שהבית שלי יכול להיות גם לא מתוח.וזה קשור להתבגרות של הקשר, וזה קשור גם להתבגרות שלי.
אני לא אוהב בלי ניצוצות, אבל מה שנדלק חזק נשרף מהר.
אתה פה כדי להישאר, צריך גם לנוח, צריך גם להרפות.
התרגול, הנשימה, הם נוגעים לי בלב, בבטן, למטה מבפנים.

 

יש כמה פיתולים, שאני פשוט חייב אותם כל יום, לנשום אותם, לחיות איתם. נעים לי להתעורר איתם ונעים לי להירדם איתם.
אוהב את התרגול בלי ציפיות.  העדר ציפיות אולי נשמע כמו מצב לאחר אכזבה קשה, אבל לא, זה העדר ציפיות שבו אני מתרגל בשביל לתרגל, יושב בשביל לשבת . מה התרגול בשבילי אני יודע,  אני לא צריך לפתח ציפיות בשבילו. כשאני יושב רק בשביל לשבת, בלי ציפיות, אני לא מאוכזב ממה שקורה או לא קורה, אני נושם, מקבל את ההתרחשות, את המחשבות שיש או שאין, וכל המכלול הזה לא מפריע לי לתרגול אלא הוא חלק ממנו.
האם אוכל ליישם את ההבנה הזו עם חבר? עם בת זוג ? עם בן משפחה ? בלי ציפיות, בלי אכזבות, בלי מתח . כיף כל כך. כמו ביוגה.  

גלעד גולדשמיט

יוגה אונליין

מוזמנים להצטרף לקהילת היוגה שלנו

קהילת 'יוגה ביחד'