על פי סוטרה 1.2 על ידי היוגה ניתן להשקיט טת התנודות.
בסוטרה 1.3 מתואר מה יקרה שנשקיט את התנודות- יתגלה טבענו האמיתי.
בסוטרה 1.4 מתוארים מצבי תודעה אחרים. לא שקטים ולא גועשים.
תודעה המתבוננות בתנודות עצמן ובהשתנות שלהן.
התנודות או השתנות התנודות, אינן חלק מן התודעה הטהורה שלנו ואינן משקפות את המצב המתבונן העילאי שלנו.
נבחר בדוגמא שמאוד מותאמת לזמננו; ההתייחסות שלנו לקורונה.
האם אנו מתייחסים לנגיף או להשלכות שלו?
אנו חוששים או מודעים למצב הקיים?
ההתנהלות שלנו נובעת ממודעות או מהיסטריה?
האם הבחירות שלנו נובעות מהתבוננות והבנת הסיטואציה או מרצון שלנו לראות דבר שאינו קיים?
זה קונספירסציה, לי זה לא יקרה, כאן זה לא איטליה, זה מאוד מסוכן, אין בכלל נגיף, החיסון לא יעיל ועוד ועוד ועוד הגדרות ואמירות שכאלו.
כולנו בפגרת הקורונה, ותהא הקורונה מה שתהיה; הקורונה עוטפת את כולנו.
עבור חלקנו עצם השינוי הוא משבר.
לכן יתכן ואנחנו לא מסוגלים לקלוט את העניין כפי שהוא ומייצרים איזושהיא אמירה כלפי הנושא;
יש האומרים זו רק שפעת. יש האומרים שהם חסינים, יש האומרים שהוירוס אינו ממשי, יש האומרים כי זו מגפה עולמית ויש האומרים כי זה שטויות.
כל אלו הן אמירות שאנו אומרים לעצמנו והגדרות שאנחנו נותנים כדי לתת מסגרת למתרחש.
אך אם נתבונן במציאות מעבר להגדרות שלה, נגלה שהמציאות היא שיש פה וירוס.
כל הגדרה נוספת, היא כבר תנודה שאנחנו הוספנו על הבנת הסיטואציה והראייה שלה דרך העיניים שלנו.
כל התייחסות אחרת אם ברגש או במילה, נובעת מתנודות התודעה שלנו. מרגשות שעולים אצלנו.
מצבי המודעות הם לא רק מודעות טהורה או חוסר מודעות.
המודעות מתחילה מהדברים הקטנים; איך אני מדברת, איך אני מתנהגת, איך אני מתייחסת לסביבה שלי, מה ואיך אני אוכלת או ישנה.
עירנות ושימת לב, לכל דבר ולכל אספקט.
מודעות זו הולכת ומתעמקת- בגוף, בנשימה שלנו, במתרחש סביבנו.
הולכת ומתעמקת לרגש שעולה אצלנו ברגע נתון.
ואז לתגובה שעולה כתוצאה מהרגש שעלה וכך הלאה עוד ועוד פנימה.
סוטרה זו באה ואומרת- יתכן שלא נהיה במצב בו נתבונן בתודעה במצב העילאי שלה. אך, בדרך לשם נוכל להתבונן במצב בו היא מוצפת תנודות. נהיה מודעים לתנודות ולהשתנות של התנודות.
גם הן כמו כל דבר אחר בחיים הללו יחלפו.
אם נתמיד בתרגול ההאתה יוגה– צעד צעד נתקדם לעבר השקט.
אום
