בסוטרה 1.5 פט'נגלי פטנ'לי ציין כי קיימות תנודות ושהם יכולות לגרום לסבל.
המעניין כאן הוא כי אין אזכור בכלל לרגשות.
וזאת כי מתוך מחשבה והבנה מעמיקה שרגש נובע מחמשת אלו
כלומר,. אלו התנודות המהוות את הבסיס של כל התהליכים המחשבתיים שמתרחשים אצלנו.
מחמשת הסוגים הללו נובעות או לא, רגשות. ומתוך הרגשות מתפתחים או לא מעשים ותגובות.
אני יכולה לבחור האם להזדהות עם התנודות שעולה או לא.
להבין שהיא איננה החלק הקבוע בהכרה שלי. אלא רק התלבשה עליו.
אתן כאן דוגמא להבהרה:
אצלנו בבית משאירים את הנעליים בכניסה לבית.
כך כשיש סיטואציה שבה מישהו נכנס עם נעליים לחדרים.
בסיטואציה זו אני יכולה להתנהל באופן הבא, לפי התנודות המתוארות כאן:
שוב הם שכחו (ידע נכון),
לא אכפת להם (ידע שגוי),
ראיתי שהם נכנסו עם הנעליים לחדר (דימיון),
אני יודעת שתמיד הם נכנסים עם הנעליים לחדרים שלהם (זיכרון מהתנסות העבר).
לא הייתה כאן התייחסות לשינה כי היא תנודה אחרת.
מודעות לכך כי הם נכנסו עם הנעליים לחדרים וזהו.
אין פרשנות של הסיטואציה והלבשה של סיבה או סיפור מסגרת. נכנסו ואין תגובה של תנודה.
שימו לב כי לדימיון לפעמים גורם לנו לחשוב משהו שאינו אמיתי.
כלומר, אני אדמיין שהם נכנסו עם הנעליים לחדר.
נגיד- אני לא רואה את הנעליים שלהם ליד ספסל הנעליים. אבנה יכולת לבנות סיפור שלם על בסיס זה.
הם לא מקשיבים\ לכלכו את החדר\ איזה באסה וכו'.
ובכלל יכול להיות שאגלה שהם השאירו את הנעליים מחות לבית ולכן לא ראיתי אותם בכניסה.
כאשר אנו מוסיפים תנודה למתרחש מיד באופן בלתי נשלט, לפחות בהתחלה, מתווסף גם רגש, שמחה, אכזבה, כעס, תסכול, וכו'.
ולרוב, בשלבים הראשוניים בדרך גם מתווספת גם תגובה.
הם גובים מאיתנו אנרגיה מיותרת, הם מייצרים חוסר שקט בתודעה שלנו.
ובתכלס יכול להיות שהם ניקו את הנעליים ממש טוב לפני שהם נכנסו לחדר, או נעלו נעליים חדשות לגמרי.
יכול להיות שהשם השאירו מחוץ לדלת כי הם מלאי בבוץ או בחול.
וכל התנודות הללו היו מיותרות.
הכוונה כאן היא כי ידע אמיתי יגיע מהסקת מסקנות או עדות ממקור מהימן
סוטרה זו הפוכה לקודמת. ידע שגוי הוא דבר מה שאינו נכון לגבי האוביקט ויותר מכך, לגבי טבעו.
ישנו כאן לאמנט שאציין אותו בקצרה. טבעו של האוביקט.
אנחנו מתבלבלים לחשוב כי הכל נצחי. ומכאן יש לנו התקשרויות, השתוקקות והרבה סבל. טבעו האמיתי הוא כי הכל בר חלוף.
מילם אלו יכולות להיות גם מילים הנאמרות לעצמנו. כלומר הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.
שינה היא אינה מדיטציה. היא אינה השקטה של התנודות.
שינה היא מצב שבו בחוסר כוונה יש אי התרחשות. אבל הרבה פעמים יש בשינה תנודות.
תחשבו כמה פעמים נתקלתם בכל כי מתוך התנסות קודמת עיצבתם את המחשבות שלכם?
כמה בקלות אנחנו על סמך חווית העבר מקטרגים דברים.
מציעה לכם כאן תרגיל: שבו או שכבו ל הגב, נסו להתבונן אילו תנודות עולות אצלכם.
קחו את התנודות שרשמתם ונסו לשייך כל תנודה לאיזה סוג היא. מה הבסיס של כל תנודה.
זכרו, כי אנחנו כל כך עסוקים בלפרש את המציאות דרך העיניים שלנו, שאנחנו לא מתפנים לראות את המציאות כפי שהיא. אנחנו רואים אותה דרך אותן חמשת התנודות.
אום
