פחד בתרגול היוגה

את התנוחה הזו אני מתרגלת כבר שנים, ליתר דיוק כבר 20 שנה. אבל ליד הקיר.

לא צריכה את הקיר פיזית. אבל כן צריכה אותו בתודעה שלי.

 

לפני שנתיים נסעתי עם חברה ללילה אצל חברה שגרה ליד הכנרת.

ובערב הגענו  לשיחה על כך שאני לא משחררת בתנוחה את הקיר.

חברה שלי שהיא גם מורה ליוגה, אמרה לי יאללה ברור שאת יכולה.

ומאותו רגע כך החלטתי.

 

 

קמנו בבוקר- תרגלנו על הדשא.

אחרי תרגול נעים ומתבונן עליתי לפינצ'מאיוראסנה, תנוחת זנב הטווס.

ונפלתי.

והייתי מאושרת!!!

למה? כי זה היה הפחד הכי גדול שלי.

שאפול.

 

אז אכן נפלתי.

וזה לא היה כזה נורא.

 

 

מאז המשכתי במסע שלי עם התנוחה הזו.

אני מתרגלת אותה הרבה, נהנית ממנה, מבינה אותה.

שוהה בה ללא קושי.

לא נוגעת בקיר אבל ממשיכה להתמודד עם המכשול שלי- הפחד.

 

 

הפחד זהו אחד מהמכשולים כפי שמתאר פטנג'לי ביוגה סוטרות.

הפחד בתרגול היוגה משקף את מה שקורה מחוץ לגבולות המזרון.

ומה שקורה מחוץ לגבולות המזרון משתקף על המזרון.

ולכן כל התמודדות עם הפחד בתרגול היוגה מעצימה אותנו ולכדי התמודדות עם הפחד מחוץ למזרון.

ולאט לאט אנחנו פוסעים בדרך הזו

משחררים עוד אחיזה ועוד אחיזה.