סוטרה 1.30  מציגה את המכשולים שלנו בדרך להשגת מטרת היוגה

ראוי רגע לפני שנתחיל לבאר את סוטרה 1.30 להציג או להזכיר מהי מטרת היוגה;
יוגה היא השקטת תנודות התודעה כפי שמוזכר בסוטרה 1.2
לכן המכשולים המוצגים כאן באים לתאר את אלו העומדים בדרך להשקטת התודעה.
אבל, היפה הוא שאלו מכשולים בדרך לכל דבר.

המשכולים המוזכרים בסוטרה 1.30 הם:

1. מחלה
2. עצלנות מנטלית- חוסר עניין או ייאוש
3. ספק,
4. חוסר תשומת לב/רשלנות/זלזול,
5. עצלנות פיזית
6. חוסר ויסות
7. ראייה מוטעת או שגויה,
8. השלבים שעדיין לא הושגו
9. חוסר יציבות בשלבים שהושגו

 

אז  מה זה בעצם אומר?!

אז חלק מהמכשולים ברורים וחלקכם קצת פחות.
ולמרות זאת אסביר את כולם.
למען הסדר הטוב

1. מחלה- מצב פיזי המעכב אותנו
2. עצלנות מנטלית- מצב הנובע מחוסר עניין או חוסר מוטיבציה
3. ספק- חוסר אמונה בדרך שאנחנו הולכים בה, חוסר אמונה ביכולות
4. זלזול/  הזנחה- לא לעשות את הדברים בדרך הטובה ביותר שתקדם אותנו
5. עצלנות פיזית- חוסר חשק או רצון לקיים את  הרבדים הפיזים
6. חוסר ויסות- נהנתות, חוסר שליטה
7. ראייה שגויה- חוסר הבנה של המציאות או המתרחש
8. השלבים שעדיין לא הושגו- ההתעסקות במה עוד לא השגתי מכשיל אותנו בדרך
9. תודעה לא יציבה, חוסר יכולת לשמר את מה שכן השגנו כבר

 

 

 

אז  מה זה בעצם אומר?!

אז חלק מהמכשולים ברורים וחלקכם קצת פחות.
ולמרות זאת אסביר את כולם.
למען הסדר הטוב

1. מחלה- מצב פיזי המעכב אותנו
2. עצלנות מנטלית- מצב הנובע מחוסר עניין או חוסר מוטיבציה
3. ספק- חוסר אמונה בדרך שאנחנו הולכים בה, חוסר אמונה ביכולות
4. זלזול/  הזנחה- לא לעשות את הדברים בדרך הטובה ביותר שתקדם אותנו
5. עצלנות פיזית- חוסר חשק או רצון לקיים את  הרבדים הפיזים
6. חוסר ויסות- נהנתות, חוסר שליטה
7. ראייה שגויה- חוסר הבנה של המציאות או המתרחש
8. השלבים שעדיין לא הושגו- ההתעסקות במה עוד לא השגתי מכשיל אותנו בדרך
9. תודעה לא יציבה, חוסר יכולת לשמר את מה שכן השגנו כבר

וכדי שזה יהיה ממש ברור אציג גם דוגמא.

דווקא מתוך עולם ההאתה יוגה.

נגיד שאנחנו רוצים לתרגל עמידות ידיים או כל תנוחה אחרת קשה.
המכשולים שלנו ע"פ פטנג'לי הן:

1. מחלה- מגבלה פיזית. ידיים חלשות, פציעה בכתף
2. עצלנות מננטלית- חוסר מוטיבציה ללמוד את הבסיס לתנוחה, חוסר עניין לתרגל אותה
3. ספק- חוסר אמונה שאני יכולה
4. זלזול- להגיד שאני מתרגלת אותה אבל בתכלס לעשות לא ברצינות. תרגול חפיף
5. עצלנות פיזית- אין לי כוח היום לתרגל עמידת ידיים
6. חוסר ויסות- להתפזר לצדדים. אני עולה כדי לתרגל עמידת ידיים ומוצאת את עצמי מצרגלת עמידת ראש. חוסר יכולת להישאר בקו ישר
7. ראייה שגויה- מחשבה שאני לא יכולה. לא נולדתי עם היכולת, לא תרגלתי כשהייתי ילדה וכו'
8. השלבים שעדיין לא הושגו- חוסר הבנה של ההאסטה באנדה למשל. חוסר יכולת ההתארכות
9. חוסר יכולת לשמר את מה שכן השגנו- ללמוד את ההאסטה באנדה, את עבודת כפות הידיים אבל לא להתשמש בה.

פטנג'לי מדבר כמובן על מכשולים בדרך להתפתחות התודעתית.

אבל, היפה בפילוסופיה הזו (ואולי כמו כל פילוסופיה חכמה אחרת), היא הנכונות שלה גם כלפי רבדים אחרים שמעבר לגבולות המזרון.

 

כך שבעצם אלו אותם המכשולים עבור אלו שרוצים להתקדם בתחום הספורט,

או למצוא מערכת יחסים,

או להתפתח בתחום הקריירה או כל תחום אחר.

המכשולים הם אותם מכשולים.

הזירה שאנו מתבוננים בהם היא השונה.

לתכנים נוספים בנושאים קשורים ודומים:

תרגול מדיטציה באיזור הלב

לתכני היוגה ביחד שלנו;
קורסים דיגיטליים וחודשי יוגה חינמיים:

הפוסט סוטרה 1.30 הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

סוטרה 1.21 מתארת מי יכול להגיע אל ההתמזגות

סוטרה 1.21 היא המשך טבעי של הטקסט ושל הסוטרות הקודמות לה;
ובהם מתאר פטנג'לי מי יכול להגיע למצב הסמאדהי. 

בסוטרה 1.19 וסוטרה 1.20 מתאר פטנג'לי את מצב התודעה הגבוה- הסמאדהי.
הסמאדהי זהו מצב המתואר כהתמזגות. 
והוא נחשב למצב התודעה הגבוה ביותר
והוא בעצם אחד ממטרות תרגול היוגה,
הנוצר כתוצאה מהשקטת התנודות, כפי שנכתב בסוטרה 1.2 וסוטרה 1.3.

על פניו המתואר בסוטרות הקודמות נשמע כמעט לא אפשרי.
לא אפשרי להגיע למצב התודעה הגבוהה;

או שנולדת עם יכולת כזו, 
(בפיסלוסופיה של היוגה מדברים הרבה פעמים על ידע שנרכש מגלגולים קודמים).

או שרכשת את היכולת הזו על ידי תרגולים שונים;
אמונה, אימון, זיכרון, התרכזות, וידע נכון ומקיף.

סוטרה 1.21 מציגה אופציה נוספת;

לבעלי דחף עז התמזגות זו היא בהישג יד. היא ניתנה להשגה.

סוטרה זו מזכירה במידת מה את סוטרה 1.14; 
בה נכתב כי האימון מכה שורש בהתמדה ולאורך זמן.

 

גם בסוטרה 1.21 וגם בסוטרה 1.14 ובסוטרות נוספות למען האמת, מוזכרת החשיבות של ההתמסרות, ההתמדה והרצון.
החשיבות של רק איך הגענו לעולם או מאיזה זרע נבטנו,
קיים משקל גדול גם מה בחרנו לעשות עם הזמן שלנו כאן.

 

יש בכך משהו מאוד מעודד.
כך שגם אם אני לא לגמרי מבינה, או מרגישה מסוגלת
הכתבים אומרים לנו תמשיכו ללכת בדרך.
תתמסרו, תתרגלו, לשם התרגול ולא לשם ההצלחות.

מעצם ההתמדה יגיעו הפירות.

בזמן שלהם.

 

 

את הסטודיו הדיגיטלי- 'יוגה ביחד' הקמתי מתוך הקושי של מתרגלים לתרגל לבד בבית.
זה אחד המכשולים בדרך של היוגה.
בסנסקריט קים מושג- סנגהה.
זוהי החבורה שהולכת יחד בדרך.
מוזמנים להצטרף לדרך
וללכת בה, יחד איתנו. ביחד.
לתרגל יוגה ביחד.

מיכל

לתכנים נוספים בנושאים קשורים ודומים:

הפוסט סוטרה 1.21 הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

שתי סוטרות אלו מדברות על מצב התודעה הגבוה ביותר הנקרא סמאדהי.

מצב זה מתואר כהתמזגות וחסר גוף.

כלומר, מצב בו הרואה מתמזג עם הנראה.

מצב בו מתקיימת התמזגות ואיחוד עם החלק הטהור/ האלוהי שבנו, טבענו האמיתי.

הרואה הוא החלק המתבונן והנראה הוא החלק שעליו מתבוננים. הוא יכול להיות חלק פנימי בנו או חיצוני לנו לחלוטין.

ישנם פירושים המזכירים את מושג חסרי הגוף בסוטרה (בחרתי לא להכניס זאת לתרגום זה כי ישנם מקומות שלא מזכירים זאת).

הכוונה בחסרי הגוף היא לאלו שהצליחו להתעלות מעל מגבלות החומר, מעל לחוויות הגוף, לכדי חוויה של תודעה אינסופית.

שתי סוטרות אלו: סוטרה 1.19 וסוטרה 1.20, מתארות את שתי הדרכים להגיע למצב תודעה זה.

הדרך הראשונה להגיע למצב תודעה עילאי זה היא המתוארת  בסוטרה 19;

יחידי הסגולה שנולדו עם יכולת ההתמזגות.

כלומר אלו שנולדו עם הידע אודות טבעם האמיתי, הידע על זהותו של החלק המתבונן, אלו שהגיעו לעולם עם ההבנה העמוקה על עולם התופעות ואודות ההכרה.

(יש האומרים כי יכולת זו נצברת בגלגולים. כלומר לאלו המתרגלים בגלל הזה יש יתרון בגלגול הבא).

עלי לומר כאן כי הפרשנויות השונות לסוטרה זו, לא רק שהן אינן תואמות אלא גם סותרות לפעמים זה את זו אני מניחה שזאת בגלל הנושא עליו דנים.. נושא שקשה לדייק ולהבין אותו.

הדרך השנייה להגיע למצב תודעתי עליון זה  מתוארת בסוטרה 1.20

היא עבור אלו שלא נולדו עם היכולת;

פטנג'לי אומר כי ניתן לרכוש אותה (את יכולת ההתמזגות) על ידי עשייה ותרגול ממספר סוגים:

*אמונה- יש להאמין בדרך שאנו הולכים בה 

*אימון- יש לתרגל. ללא תרגול לא תתקיים הדרך

*זיכרון- זיכרון הוא סוג של מכשול עבורנו. הזיכרון מוביל את התודעה לציפייה, לאכזבה. הזכרון גורם לנו מראש לראות את הדברים בדרך מסוימת

*התרכזות- לתרגול התרכזות תרגול של הפניית החושים לכדי נקודה אחת. מה שמשקיט את התודעה

*ידע נכון ומקיף – לראות את המציאות כפי שהיא ולא כפי שהיא משתקפת דרך תנודות התודעה שלנו

הפוסט סוטרה 1.19 וסוטרה 1.20 הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

האחר- סוג נוסף של סאמדהי (asamprajnata Samadhi) 

יבוא לאחר קודמו– לאחר החוויה שתוארה בסוטרה 1.17

תרגול העצירה– עצירת האינטלקט. עצירת המחשבות

סמסמקרות– אלו הן ההטבעות. הרשמים התת הכרתיים שנמצאים בתודעה שלנו ומשפיעים על כל רבדי החיים שלנו , המחשבות, ההתנהגות והדרך בה אנו פועלים ותופסים את העולם.

אנסה לפרש סוטרה זו ולהסביר אותה:

מתוארת כאן סוג נוסף של סאמדהי. סוג נוסף של חווית התפתחות התודעה (הנקראת אסמפרג'ניאטהא סמאדהי),  המושגת אחרי חווית התודעה הקודמת שתוארה (סמפרג'ניטהא סמאדהי).

בניגוד לחוויה הקודמת בה התבוננו במחשבות ובהתהליך המחשבתי המתרחש בתודעה שלנו. כאן יש עצירה של אלו והתרכזות ללא אובייקט.

כאשר אנו יושבים ומתבוננים; יתכן והתנודות השונות יציפו את התודעה שלנו וזו הסאמדהי המתואר בסוטרה הקודמת.

החוויה שתוארה בסוטרה הקודמת היא להתבונן לגמרי בתנודות, בהתליך המחשבתי ובתוצרים שלו (בהבנה כיצד תנודות אלו משפיעות על ההתנהגות שלי ועל תחושת הנינוחות שלי). מזכיר במידת מה את מושג ההתרכזות משמונת אברי היוגה המתואר בפרק השני.

זהו בעצם השלב התחלתי בתרגול המדיטציה.

השלב הראשוני הוא יכולת ההתכנסות.

אם הקשב שלי לגמרי פונה החוצה אין לי את היכולת להתחיל לתרגל מדיטציה.

עלי קודם כל לייצר התכנסות של החושים פנימה. להתחיל להפנות את המבט פנימה.

בשלב הבא מדברים על התרכזות. אחרי שהפננו את המבט פנימה נתרכז בנקודה בודדת. זה יכול להיות איבר בגוף, נר, תמונה, הנשימה, צליל. המון המון אפשרויות.

ההתרכזות הזו בנקודה אחת תוחמת את ההתבוננות שלנו. קצת כמו הרסן ששמים לסוסים, שלא יפזלו הצידה ויסיטו את הכרכרה.

אנו תחומים את ההתבוננות כדי שהמבט לא יזלוג הצידה והתודעה תהיה מוצפת במחשבות.

אם אני מצליחה להתבונן ללא התרכזות בדבר מסוים אלא יושבת וערה למתרחש; מבלי שיש איזו מחשבה או תנודה שצובעת את התודעה שלי, אלא יושבת ומסוגלת להתבונן במתרחש זהו מצב שבו ההטבעות , הזיכרונות, התהליכים המחשבתיים השונים אינם פעילים זוהי החוויה המתוארת בסוטרה זו.

במצב זה ההטבעות, התכנים התת הכרתיים שלי אינם צובעים את תודעתי ואיך שאני רואה את הדברים.

עד כאן לבינתיים

אום

למדיטציה ונשימות לתרגול

הפוסט סוטרה 1.18 אסאמפרג'נטה סאמדהי הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

בחרתי את הפרשנות  "התרכזות המושגת על ידי חשיבה, מדיטציה, תחושת אושר וחווית העצמי נקראת סאמפראג'נה סאמדהי"

ויטארקה– חשיבה, הסקת מסקנות.

ויצארה– חקירה ללא עירוב של מחשבה. התבוננות, מדיטציה (המילה העברית היא בוננות)

אננדה– תחושת עונג, יש המפרשים זאת כתחושת אושר עילאי. אך זו אינה תחושת האושר המוכרת לנו מהעולם המערבי. תחושת מלאות, סיפוק, שלווה שאינה תלויה או מושפעת מדבר.

אסמיטה– חווית העצמי. זיהוי ה"רואה" והפרדתו מן ה"נראה". היכולת להפריד בין החלק בתודעה שמתבונן לחלק שמתבוננים בו.

ארבעת אלו מהווים את החלקים השונים בסאמפראג'נה סאמדהי.

בסוטרה 1.17,מוזכרת פעם ראשונה בטקסט חווית הסאמדהי.

סמאדהי זו החוויה של מודעות טהורה, חווית ההכרה הטהורה ביותר.

חווית הכרה זו מתרחשת דרך הבודהי- דרך הקוגניציה, המחשבה, האינטלקט. בשלבים מאוחרים יותר ובהמשך הדרך מסופר על סוגי סאמדהים נוספים.

יש המפרשים את סוטרה 1.17,  כי הסאמדהי המתואר כאן זהו מצב הכרה גבוה המלווה עדיין בתהליכי קוגניציה: חקירה, מחשבה, הסקת מסקנות.

ויש המפרשים סוטרה זו כחלקים שונים אותם יש לחוות על מנת להגיע למצב ההכרה הגבוה המתואר כאן.

על מנת להגיע למצב התודעה הגבוה ביותר; ראשית, יש לייצר מצב של מחשבה. של הסקת מסקנות. לא לעבוד באוטומט.

המילים כאן מאוד מכבידות ואינן מאפשרות להעביר את החוויה במלואה.

הרעיון העומד מאחורי זה הוא; השלב הראשון בדרך למודעות הוא הפעלת גלגלי המחשבה שלנו ולא לעבוד באוטומט.

כמה פעמים אנחנו מפרשים מן הרגש? מזיכרונות העבר שלנו? מחליטים על פי חוויות קודמות?

אנחנו חווים את העולם דרך תנודות התודעה שלנו ולא כפי שהוא באמת.

אני אוהבת את הדימוי כאילו אנחנו מסתכלים דרך חלון מלוכלך.

המציאות נראית מלוכלכת. אם ננקה את החלון זו עדיין אותה מציאות. הדרך שבה אנו רואים אותה השתנתה. כך מתנהלת התודעה שלנו.

אז ראשית נסו לבחון, לחשוב לשים לב לדקויות של מה משפיע על התודעה.

החלק השני מדבר על התבוננות ללא מחשבה, על חקירה, ללא מחשבה. אלא רק שהייה והתבוננות.

אבן הדרך השלישית בדרך המתרחשת מעצמה עם תרגול שני הקודמים היא תחושת האושר ונינוחות המתלווה להתבוננות.

החלק האחרון הוא תחושת הבנת העצמי, הבנת ה"רואה", הבנת הטבע האמיתי שלנו.

על פי סוטרה 1.17- אלו הם החלקים השונים בדרך לידע השלם.

עלי לומר ולהדגיש; זהו אינו תהליך לינארי המתרחש שלב אחרי שלב. אלא מתקיימת התפתחות בכל החלקים הללו. בחלקם מסוימים יותר ובחלקם אחרים פחות. אך קיימת חוויה ממשית של כל החלקים הללו לאורך התרגול.

ניקח את התרגול הפיזי שלנו:

תחילה מעורבת מחשבה, התנסות, הסקת מסקנות לגבי ההשפעה של כל חלק וחלק, המיקום והיכן כדאי לי להניח את הרגל ובאיזו זווית. כמו ניסוי וטעייה, או ניסוי ותהייה כפי שאני אוהבת לומר. לנסות ולחוות את הדברים ואז לבחון מה נכון לנו.

לאחר מכן מתאפשרת לי התבוננות של השפעה התרגול. אחרי שהתפתחנו מעט בתרגול ופיתחנו הבנות חדשות. כלומר גם כאן, יש חקירה והסקת מסקנות אבל יש יותר יכולת להתבונן בחוויה הנוכחית ופחות עירוב של חוויות קודמות.

כשיש הבשלה של האסאנה מתעוררת תחושת האושר, תחושת המלאות. 

ולבסוף יש תחושת הזדהות של החלקים השונים בהוויה שלנו. יש רגע בתרגול בו בהתבוננות המאוד עמוקה שלנו התודעה כאילו משנה את צורתה לכדי חוויה אחרת.

אום

הפוסט סוטרה 1.17 סאמפראג'נה סאמדהי הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

זו בהחלט סוטרה מורכבת.

מוצגים כאן מספר מושגים חדשים המופיעים לראשונה בטקסט ומורכבים להבנה.

מה  שיחד יוצר סוטרה שנראית כמעט סתומה לחלוטין.

שוב ננסה לפרק אותה כדי להבין אותה בקלות.

העליונה ביותר– מתייחסת להשתוקקות העליונה ביותר. 

אני מזכירה כי סוטרה זו היא בעצם המשך של הסוטרות הקודמות וכי החל מסוטרה 1.12 הטקסט דן  באי השתוקקות.

בסוטרה הקודמת הוצגה מה היא אי השתוקקות וכעת מוצגת מה היא האי השתוקקות העליונה והטהורה ביותר.

ואולי גם המורכבת ביותר.

ידיעת טבעו האמיתי–

בחרתי להביא את מושג זה בפירוש זה.

 כבר דנו במושג זה בטקסט בסוטרה 1.3 (אז שרוי המתבונן בטבעו האמיתי).

בחרתי דווקא במושג זה על מנת להקל ולחבר את הסוטרות השונות.

בטקסט כתוב פורושה ולא טבעו האמיתי, אך אני חושבת שכדי להקל על קליטת הסוטרה, אשתמש באותם מושגים מסוטרה 1.3– בה כתוב טבעו האמיתי.

אני מזכירה כי פורושה זה החלק המתבונן התודעה שלנו. פירושו מייצג מצב תודעתי עליון.

ללא צמא לגונות–

המילה צמא מייצגת את השתוקקות, את הרצון העז, את ההשפעה של דבר מסוים על התודעה שלנו.

כלומר ללא צמא- ללא השתוקקות או רצון עז, ללא השפעה על התודעה.

הגונות המוצגות בסוטרה 1.16, זהו מושג חדש שמוצג כאן לראשונה.

לפי הפילוסופיה ההודית כל דבר ביקום מורכב משלוש גונות שונות- שלוש איכויות שונות (ראגאסי, סאטווי וטאמסי).

ראגאסי- זו אנרגיה של התפזרות, אשליה, תשוקה, חוסר שקט

סאטווי- זו אנרגיה של יציבות, שקט, קלילות, זכות .

יש המדמים את איכות זו לאיכות שהכי דומה למצב ההכרה הגבוה.

טאמאסי- זו אנרגיה של כבדות, תקיעות, עכירות

השילובים השונים בין שלושת הגונות מייצרים את כלל התופעות הקיימות. ניתן לדמות את זה לשלושת צבעי היסוד; כאשר שילובים ביניהם נותנים אינספור של צבעים חדשים.

כדי לפרש סוטרה זו בצורה קלה ופשוטה להבנה אומר, כי הכוונה כאן היא כי בשלב הגבוה של השחרור מכבלי התודעה שלנו, עלינו להתעלות מעל התנודות השונות המתרחשות בהכרה שלנו, כולל המצבים הסאטווים, הטהורים יותר.

המצבים הסאטווים מדמים את מצב התודעה הטהורה והנקייה. ועל היוגי, על תלמיד לזנוח גם את מצב תודעתי זה כי הוא אינו המודעות הטהורה. זו עדיין השתקפות של התודעה.

גם אלו הן תנודות. וכדי להגיע לטבע האמיתי, להכרה הגבוהה ביותר שאינה מושפעת מדבר, יש צורך להרפות גם מהחלקים הסאטווים, הטהורים בהוויה שלנו.

אום

הפוסט סוטרה 1.16: "העליונה ביותר, ידיעת טבעו האמיתי ללא צמא לגונות" הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

סוטרה 1.12 דנה באיך להשיג את היוגה. את השקטת התנודות.

על ידי אימון ואי התשוקקות.

בסוטרה 1.13 ובסוטרה 1.14 הציגו מהו האימון.

כעת, בסוטרה 1.15 פטנג'לי מציג מהו החלק השני. מהי אי השתוקקות.

נפרק את סוטרה כדי להבין אותה:

אי השתוקקות זוהי היכולת להרפות מהרצון העז למשהו, לאוביקט כלשהוא.

ידיעת השליטה היא היכולת לווסת, לבקר, להפחית או להעצים את מחשבותי. כלומר היכולת לנווט את תודעתי. (בעברית אין מילה ממש טובה לפירוש של המילה מאסטרינג ולכן מפרשים אותה כשליטה. אם כי יש לשים לב כי זו אינה שליטה בקונוטציה שלילית)

ללא צמא לאובייקטים זו היכולת שלנו להיות באי השתוקקות אמיתית.

כלומר, נאמר:

היכולת להרפות מאובייקט כלשהו; גשמי או שאינו גשמי, כגון רעיון או זיכרון, נובעת מהיכולת שלנו לשלוט בתודעה שלנו.

סך הכל הגיוני ומתחבר מאוד לטקסט. ואז מוסיפים- וזאת יכול להתרחש רק כשאנו מצליחים להיות באמת בחוסר השתוקקות כלפי אותו המושא ;גשמי או שאינו גשמי.

ניתן דוגמא:

נגיד ואני מעוניינת לוותר על הקפה שלי בבוקר.

אז אני מוותרת עליו. כלומר, אני לא שותה אותו. אבל כל היום חושבת עליו, עורגת לקפה. אולי אפילו עצבנית כי לא שתיתי קפה, אולי מבואסת כי בא לי קפה. האם אני באמת באי השתוקקות לקפה? רק כי לא שתיתי אותו?!

כמובן שלא. ברגע שישנן תנודות כלפי המושא לא מתקיים השקט. קיימת עדיין התקשרות למושא. האי ההשתוקקות האמיתית בשלב הבא גם לא אשתוקק למושא או לאובייקט- הקפה שלי בבוקר.

לכן, ניתן לומר כי לתהליך האי השתוקקות שלנו, שהוא תהליך ארוך, מסועף ומלא רבדים, יש שני שלבים עיקריים (והרבה הרבה תת שלבים).

בשלב הראשון יש את ההחלטה לזנוח רעיון, הרגל, אובייקט מוחשי כלשהו. אך עצם ההחלטה לא בהכרח יוצרת את אי השתוקקות. הזמן, ההתבוננות, הנשימה, ההתכנסות, הקבלה והתרגול הם אלו שמאפשרים לאי השתוקקות האמיתית לתפוס את מקומה של ההשתוקקות.

ישנו עניין נוסף ואחרון והוא ההשתוקקות לאי השתוקקות. שימו לב, זו השתוקקות לרעיון, לדבר שאינו גשמי. וגם כאן, ראשית עלי לבחור כי אני מעוניינת להיות באי השתוקקות (קצת מזכיר את הסוטרה הראשונה; ועכשיו להוראת היוגה- עלי לבחור כי אני מעוניינת ללכת בדרך זו ).

גם כאן יש את חשיבות הבחירה. אחרי שבחרתי האם במטה קסם אינני באי השתוקקות יותר?! כמובן שלא.

רק עם הזמן, התרגול וההתבוננות – תתרחש האי השתוקקות.

אני אוהבת לדמות את זה לחבל בעל הרבה סיבים. כל פעם סיב אחר נפרם ומתנתק ובסוף החבל יקרע. ההשתוקקות כלפי המושא תעלם. וכך השתוקקות אחר השתוקקות תיפרם.

בהתמדה ולאורך זמן.

ממליצה לשבת להתבונן בכך.

למדוט על כך.

אום

הפוסט סוטרה 1.15: "אי השתוקקות היא ידיעת השליטה ללא צמא לאובייקטים" הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

בסוטרה הקודמת הוסבר מהו האימון שיכול להוביל להשקטת התנודות.

בסוטרה 1.14, מתוארים מה הם התנאים בהם האימון אפקטיבי ויעיל.

האימון אפקטיבי ויניב תוצאות כשיבוצע לאורך זמן וכשיבוצע בהתמדה, באדיקות.

יש להוסיף כאן אלמנט חשוב והוא אופן התרגול.

אני יכולה לתרגל 3 שעות כל יום. במשך שנים.

אך, אם התודעה שלי אינה נוכחת בזמן התרגול ואני חושבת מחשבות ומתכננת תכנונים בעודי מתרגלת, אין לתרגול שום השפעה.

זה מחזיר אותנו לסוטרה הראשונה בה דובר על המילה כעת.

טקסט זה התחיל במילה הזו. כמה היא חשובה. הנוכחות ברגע. זה אחד מהעקרונות הכי חשובים של התרגול.

הדבר שמייחד את היוגה הוא העשייה המודעת והנוכחות שבעשייה

המודעות היא לב ליבו של התרגול.

אז בעצם, אם אין מודעות ונוכחות זה בכלל לא תרגול של האתה יוגה .

אם אין מודעות, זהו  תרגול של ספורט אחר בו מחזקים ומגמישים את הגוף. 

ולכן ברור כי התרגול גם צריך להיות מבוצע כראוי.

גם כאן לא מדובר כלל על מהו האימון.

בטקסט זה, לעומת טקסטים אחרים, לא מוזכר כלל כי האימון חייב לכלול אסאנות או טככניקות נשימה למינהם.

זה אחד מהחלקים היפים בטקסט; פטנג'לי מכיר בשונות הבינאישית ויודע כי לכל אחד מתאים אימון אחר וטכניקות אחרות.

אום 

תרגול לדוגמא של האתה יוגה

לתרגול פראניאמה

 טכניקת התרכזות למתחילים

הפוסט סוטרה 1.14 "האימון מכה שורש בהתמדה ולאורך זמן" הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

הסוטרה הקודמת תיארה מה יש לעשות כדי להגיע למצב של ריסון או הגבלת התנודות- לייצר אימון לצד הרפייה.

וכאן פטנג'לי מפרט מהו האימון.

רוב התרגומים מדברים על מאמץ.

האימון המתואר בסוטרה 1.13, הינו מאמץ להשגת ההגבלה המבוקשת לנו על תנודות התודעה.

שימו לב ראשית, כי אין בכלל מילים מיותרת כמו היא, או איזו יציבות. הכל מאוד מאוד מתומצת.

שוב פטנג'לי אינו מדבר על איזה אימון. ישנם מגוון של אימונים, מגוון דרכים בהן אפשר ללכת.

העיקר הוא התרגול והעשייה המתבוננות.

בחרתי להציג כאן שתי פרשנויות.

תלמידי יודעים: בכל תחילת מפגש בו אנו דנים על נושאים פילוסופיים אני תמיד מזכירה;

מילים מתפרשות אחרת אצל אנשים שונים. התודעה שלנו מפרשת את המילים לפי חוויות העבר שלנו.

ולכן, חשוב תמיד להציג את הרעיון בשני אופנים שונים. וחשוב לנסות ולא להיצמד למילה אלא לרעיון שעולה בסוטרה.

במידה מסוימת המילה מאמץ מאוד מתאימה;

האימון הינו עשייה שאינה פשוטה, דרך שקשה ללכת בה ויש בה, בדרך זו, הרבה אתגר וצורך בהרבה השקעה. 

כלומר היציבות בתודעה/ הגבלת התנודות אינה מגיעה בקלות יש להתאמץ עבור יציבות זו.

מצד שני יש לשים לב כי אנו לא משליכים על המילה מאמץ את הפרשנות האישית שלנו והיא תרגול מעבר ליכולת.

תרגול המייצר חוסר שקט. תרגול שעלול להסב יותר נזק מתועלת. אך בהחלט, יש בתרגול זה מוטיב של השקעה.

אגב- גם לקרוא את אלו- פרשנות על היוגה סוטרות או העמקה בפילוסופיה של היוגה, יוכל להיחשב כהשקעה בתור התחלה.

השקעה זו הולכת וגדלה עם הזמן. הן באורך שלה והן בעומק שלה.

לכן בחרתי להוסיף גם את הפרשנות השונה מזו הרווחת.

האימון הוא עשייה החותרת להשגת יציבות בתודעה.

אום

הפוסט סוטרה 1.13: "אימון, חתירה מתמשכת\ מאמץ מתמשך באשר ליציבות". הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.

סוטרה זו חשובה ובה מוצגים שני מושגים חדשים: אביאסה ו-ואיראגיה.

שני מושגים מנוגדים: עשייה והרפייה. אימון ואי השתוקקות. עשייה ואי עשייה. זה לצד זה.

בסוטרות הקודמות, פטנג'לי הציג את מטרת היוגה- השקטת התנודות.

ואז הציג מה יקרה כשנשקיט את התנודות. והציג מהן בכלל התנודות.

כאן, בסוטרה 1.12, מציג איך לייצר את ההשקטה הזו.

פטג'לי אומר כאן, כי הגבלת התנודות (ושוב אולי השקטה?! או ריסון?! או כל אלו יחד?!) מתאפשרת על ידי עשייה לצד הרפייה.

אין בכוונתו של פטנג'לי לעשייה של אסאנות, אלא לתרגול באופן כללי.

ואכן מניסיוני, אני יכולה לומר כי התרגול של מדיטציה  ושל הפניית המבט פנימה. מן החוץ, אל המתרחש אצלנו, הוא שמאפשר יצירת שליטה בתנודות התודעה.

אך לפי פטנג'לי,  תרגול זה אינו מספק לבדו.

יש לשלב בתרגול זה את מוטיב האי השתוקקות.

אני יכולה להיות במצב מתבונן, מופנה פנימה, ערנית ומודעת אך מלאת השתוקקות.

ומרוב ההשתוקקות, לא להיות נוכחות במלואי במתרחש מעבר לתנודה המתקיימת, זה עתה בתודעה שלי. 

זהו בעצם מקום של חוסר קבלה. יש רצון למשהו אחר.

להיות בנוכחות אחרת, במקום אחר, בהוויה אחרת. וכבר זה לכשעצמו מייצר תנודות.

האי השתוקקות זהו מצב מאוד מתקדם בתרגול. וגם הוא לכשעצמו זהו תהליך בעל מספר שלבים ורמות.

השלב הראשון שלנו הוא שלב בו המודעות.

כלומר, להיות מודעים בכלל להשתוקקויות השונות שעולות אצלנו.

בשלב זה יש להתבונן בהשתוקקויות שעולות. סוג של אביאסה; עשייה, אימון.

מהן ההתשוקקויות?

מה עוצמתן?

האם טבען לחלוף?

הן חוזרות על עצמן?

האם הן מייצרות רגש או תגובה? ועוד ועוד..

ההשתוקקות יכולה לייצר תנודה, יכולה לייצר תגובה. או לא.

הכל שאלה של מידת השליטה שלנו בתנודות ובתגובות שעולות כתוצאה מהתנודות.

ובנוסף, כשאנו מבינים טוב יותר את התנודות: האיכות והמקור שלהן, ומבינים את טבען האמיתי, כי הן ברות חלוף, יותר קל לנו להרפות מהן.

אום

הפוסט סוטרה 1.12- הגבלת אלו מושגת על ידי אימון ואי השתוקקות הופיע לראשונה ב-הסטודיו של מיכל.