סוטרה 1.15 מדברת בחלק השני של סוטרה 1.12

סוטרה 1.12 דנה באיך להשיג את היוגה. את השקטת התנודות.

על ידי אימון ואי התשוקקות.

בסוטרה 1.13 ובסוטרה 1.14 הציגו מהו האימון.

כעת, בסוטרה 1.15 פטנג'לי מציג מהו החלק השני. מהי אי השתוקקות.

נפרק את סוטרה כדי להבין אותה:

אי השתוקקות זוהי היכולת להרפות מהרצון העז למשהו, לאוביקט כלשהוא.

ידיעת השליטה היא היכולת לווסת, לבקר, להפחית או להעצים את מחשבותי. כלומר היכולת לנווט את תודעתי. (בעברית אין מילה ממש טובה לפירוש של המילה מאסטרינג ולכן מפרשים אותה כשליטה. אם כי יש לשים לב כי זו אינה שליטה בקונוטציה שלילית)

ללא צמא לאובייקטים זו היכולת שלנו להיות באי השתוקקות אמיתית.

כלומר, נאמר:

היכולת להרפות מאובייקט כלשהו; גשמי או שאינו גשמי, כגון רעיון או זיכרון, נובעת מהיכולת שלנו לשלוט בתודעה שלנו.

סך הכל הגיוני ומתחבר מאוד לטקסט. ואז מוסיפים- וזאת יכול להתרחש רק כשאנו מצליחים להיות באמת בחוסר השתוקקות כלפי אותו המושא ;גשמי או שאינו גשמי.

ניתן דוגמא:

נגיד ואני מעוניינת לוותר על הקפה שלי בבוקר.

אז אני מוותרת עליו. כלומר, אני לא שותה אותו. אבל כל היום חושבת עליו, עורגת לקפה. אולי אפילו עצבנית כי לא שתיתי קפה, אולי מבואסת כי בא לי קפה. האם אני באמת באי השתוקקות לקפה? רק כי לא שתיתי אותו?!

כמובן שלא. ברגע שישנן תנודות כלפי המושא לא מתקיים השקט. קיימת עדיין התקשרות למושא. האי ההשתוקקות האמיתית בשלב הבא גם לא אשתוקק למושא או לאובייקט- הקפה שלי בבוקר.

לכן, ניתן לומר כי לתהליך האי השתוקקות שלנו, שהוא תהליך ארוך, מסועף ומלא רבדים, יש שני שלבים עיקריים (והרבה הרבה תת שלבים).

בשלב הראשון יש את ההחלטה לזנוח רעיון, הרגל, אובייקט מוחשי כלשהו. אך עצם ההחלטה לא בהכרח יוצרת את אי השתוקקות. הזמן, ההתבוננות, הנשימה, ההתכנסות, הקבלה והתרגול הם אלו שמאפשרים לאי השתוקקות האמיתית לתפוס את מקומה של ההשתוקקות.

ישנו עניין נוסף ואחרון והוא ההשתוקקות לאי השתוקקות. שימו לב, זו השתוקקות לרעיון, לדבר שאינו גשמי. וגם כאן, ראשית עלי לבחור כי אני מעוניינת להיות באי השתוקקות (קצת מזכיר את הסוטרה הראשונה; ועכשיו להוראת היוגה- עלי לבחור כי אני מעוניינת ללכת בדרך זו ).

גם כאן יש את חשיבות הבחירה. אחרי שבחרתי האם במטה קסם אינני באי השתוקקות יותר?! כמובן שלא.

רק עם הזמן, התרגול וההתבוננות – תתרחש האי השתוקקות.

אני אוהבת לדמות את זה לחבל בעל הרבה סיבים. כל פעם סיב אחר נפרם ומתנתק ובסוף החבל יקרע. ההשתוקקות כלפי המושא תעלם. וכך השתוקקות אחר השתוקקות תיפרם.

בהתמדה ולאורך זמן.

ממליצה לשבת להתבונן בכך.

למדוט על כך.

אום

יוגה אונליין

מוזמנים להצטרף לקהילת היוגה שלנו

קהילת 'יוגה ביחד'