אני אוהבת לתרגל יוגה; בבית, בסטודיו, בחו"ל או לתרגל יוגה בקמפינג.
לאן שאנחנו נוסעים אני לוקחת איתי מזרון שאוכל לתרגל.
כשמתרגלים יוגה בקמפינג זו חוויה אחרת לגמרי, שונה מהחוויה של תרגול בסטודיו או בבית לחלוטין: לקום מוקדם בבוקר, כשהמזג אוויר נעים, לתרגל בטבע מול נוף שמרחיב את הלב.
זו חוויה מרוממת שמאפשרת חיבור לעצמי יחסית מהר ומאפשרת השקטת התודעה.
שנים שאנחנו יוצאים לקמפינג עם חברים בשבוע הראשון של יולי, ותמיד אני מביאה מזרון ומתרגלת יוגה בקמפינג.
וגם השנה היינו בקמפינג עם חברים טובים (אז מה אם זה היה קצת מזמן… אצלי הזמן הוא חסר משמעות )
בבוקר פרסתי מחצלת, שני מזרונים ותרגלתי.
האמת, שבשנים עברו הייתי זזה הצידה. מתרגלת רחוק מכולם, כדי שלא יראו אותי מתרגלת.
למרות שאלו חברים של שנים, שאיתנו כבר 20 שנה, עדיין הרגשתי צורך לתרגל בצד.
והשנה הייתה השנה הראשונה שלא התביישתי ותרגלתי, סוג של, ליד כולם.
אומנם כולם עוד ישנו. ורק אני ועוזי, הבן הצעיר שלי היינו ערים.
ולמרות שכולם ישנו, עבורי זה היה ליד כולם.
ותרגלתי לי. עוזי קצת הצטרף וקצת תרגלתי לבד.
ובסוף התרגול ישבתי למדיטציה שקטה ונעימה.
פתאום הרגשתי נוכחות נוספת על המחצלת.
נוכחות נעימה.
התבוננתי בה והמשכתי בהתבוננות הכוללת שלי.
אחרי כמה דקות, היא עדיין הייתה שם. אותה נוכחות.
הצצתי לראות מי שם.
ראיתי ילדה.
בת של חברים. יושבת איתי על המחצלת ועושה איתי מדיטציה
הלב שלי התרחב
שמחתי על הרגע הזה שבו החלטתי לא להתחבא ולתרגל ליד כולם.
שמחתי על הרגע הזה שבו ישבתי יחד איתה בנוכחות נעימה למדיטציה.
)
