כשאני מתבוננת במתרחש בשיעורים, רגע לפני ורגע אחרי אני רואה את ההווי שנקרם בין תלמידיי.
מעזה לומר, כמעט תחושה של קהילת יוגה קטנה.
כשמגיעים תלמידים חדשים; תלמידיי ניגשים מציגים את עצמם, שואלים לשמם.
כשמישהו מגיע באיחור מיד מפנים לו מקום.
כשמישהו לא מגיע זמן מה מתעניינים לגביו ומבקשים את הטלפון שלו, לשאול לשלומו.
לתלמידים יש את המספרים זה של זה לקבוע, לתאם, ועוד ועוד.
וכשאני רואה את אלו עולה בי תחושה שמשהו טוב קורה בסטודיו.
משהו שמעבר לתנוחה ולמזרון.
וכשבאים זה לא רק עבור התרגול או בגללי אלא כי תלמידיי נהיו חלק מסנגה- חלק מחבורת תלמידים שהולכים יחד בדרך.
אפשר להיות חלק מהקהילה שלנו. בחרו מהי הדרך המתאימה המתאימה לכם:
